מחשבות: משהו השתנה באסטרטגיה של ארה"ב כלפי איראן.
אם תסתכל מקרוב על האיומים האחרונים ועל הקמפיין הכלכלי. מה שחסר הן דרישות ספציפיות. ארה"ב כבר לא אומרת בפומבי: תעשה את זה, תוותר על זה, ואנחנו נשחרר את הלחץ.
טראמפ אומר כעת שהוא לא מנסה להכריח את איראן לחזור לשולחן המשא ומתן. הוא שואל בגלוי מתי העם האיראני יקום וילחם.
במקביל, החבל הכלכלי מתהדק. ניתן לכוון לספנות, בנקאות, נפט, תעופה, נכסים דיגיטליים, כל דבר וכל מי שעוזר למשטר. הלחיצה הולכת ומתגברת
הדוק יותר כמעט בכל יום... ממש תוך שבוע אחד איבד המטבע האיראני 10% מערכו.
הקריאה שלי היא שארה"ב מתרחק מניסיון לשאת ולתת על עסקה טובה יותר לכיוון משהו שאפתני הרבה יותר: אסטרטגיית צריבה איטית שנועדה למוטט את הרפובליקה האסלאמית עד שהמערכת לא תוכל עוד לקיים את עצמה.
אמרתי מההתחלה שהמבצע הכלכלי מסוכן יותר למשטר מאשר עוד סבב הפצצות.
אבל יש לזה צד נוסף. איראנים רגילים יסבלו מאוד תחת הלחץ הזה. אני מאוד מאמין שהרבה איראנים מוכנים לשלם את המחיר הזה אם זה אומר שהעבודה תסתיים סוף סוף. אם ארה"ב יוצרת בכוונה תנאים שעלולים להפיל את המשטר, היא לא יכולה להדק את החבל עד מחצית הדרך ואז להפוך את המסלול. שום 80% לא נעשה, שום דבר מזה, הפעם, זה צריך ללכת עד הסוף.
לא פקיסטן, לא שיחות קטאר, לחץ כלכלי עד הסוף.
(זו דעתי האישית - ג'יי)