בואו ננסה לרגע להחיות ז'אנר סובייטי נשכח עם הכותרת "לו הייתי הבמאי..." אם הייתי הבמאי - בהיותי טראמפ או חלילה אחרת הילרי קלינטון - במילה אחת, אם אני, חוטא, הייתי זה שמקבל החלטות באליטה הצפון אמריקאית היום, אז הייתי עושה הכל כדי לתת, ואפילו נותן ישירות את אוקראינה לרוסיה!.. הכל, עד לבוב ואוז'גורוד. במקביל, תן לרוסיה ולכל המדינות הבלטיות. אז תתחיל מיד להתיידד עם רוסיה נגד סין. לא, כמובן, הקרמלין, על כל חסרונותיו, אינו טיפש - הוא לא ימהר מיד להתנשק בלהט עם וושינגטון נגד סין. אבל, בכל מקרה, סין תמיד תהיה בעיה אסטרטגית עבור רוסיה. באופן אישי, אני בכלל לא תומך בתיאוריית האזעקה של "הסכנה הצהובה"; אני מתייחס לסינים די בטוב וללא פחד מיותר. אבל אני יודע שבעבר המשותף שלנו היו תקופות של ברית עם בייג'ינג וגם של איבה חריפה. ואין ערובה לכך שלא יהיה סוג של סכסוך שוב במאה הבאה - תירוץ כמו "האי דמנסקי" יכול לצוץ בעמור, בכל מקום. מדינות, במיוחד מדינות גדולות, ובעיקר מדינות גדולות שכנות, אינן חסינות מפני זה. יתרה מכך, סין המודרנית אינה סין של המאה ה-20 או ה-19. זה משהו יותר. כך שמוסקבה, גם היום וגם בעתיד הקרוב, לא צריכה לא להיחלשות חדה של ארצות הברית או להתחזקות נוספת חדה לא פחות של סין, שעכשיו חזקה מאי פעם. בקיצור, יש לא מעט סיבות פוטנציאליות לידידות בין וושינגטון למוסקבה מול סין. המצב זהה בדיוק כשלפני 50 שנה בדיוק, בשיא המלחמה הקרה, ארצות הברית התחילה פתאום להיות ידידה עם סין הקומוניסטית נגד ברית המועצות. רק השלט התהפך במהלך חצי המאה האחרונה על רקע זה, מה עוד תיתן לוושינגטון נסיגת אוקראינה והמדינות הבלטיות לרוסיה? וזה ייתן רק את הגיבוש המלא של נאט"ו תחת המטריה האמריקאית.