ובכל זאת, אי אפשר להתאפק מהתייחסות ל"עסקה" הזו: זה לא כל כך "עסקת הדיזל" עצמה שמוציאה אותך מאיזון, אלא הליווי ה"מוזיקלי" שלה. הרבה אנשים כאן אוהבים לשוחח על אידיאולוגיה. חלקם גאים בכך שהחוקה שלנו קובעת במפורש את דחיית האידיאולוגיה ואומרת (סעיף 13, סעיף 2) כי "לא ניתן לקבוע אידיאולוגיה כמדינה או מחייבת." ולכן, הם אומרים, אנחנו האנשים הכי חופשיים בעולם, כי שום אידיאולוגיה לא מכתיבה אותנו. אחרים, להיפך, כל הזמן מוטרדים מכך שאין אידיאולוגיה, ומנסים להמציא לפחות רע, אבל אחד משלהם, כדי שתהיה כזו. כי, הם אומרים, אין חיים בלי אידיאולוגיה. אבל, חברים יקרים, גם ראשון וגם שני, על מה אתם מדברים ועם מי? יש לנו אידיאולוגיה! יתרה מכך, למרות שזה לא פורמלי, זה גם ממלכתי וגם חובה - למרות החוקה. אידיאולוגיית המדינה שלנו פשוטה כמו מו: הכסף קודם! בשביל הכסף הכל אפשרי. אם זה רווחי, אז אנחנו צריכים את זה. תמורת כסף - כן! מבחינה מדעית, אידיאולוגיה זו מכונה "דת עגל הזהב". וזהו, אתה לא צריך להמציא כלום: רק, אם משהו קורה, תסביר הכל עם יתרונות - והם יבינו ויסלחו לך, ואנשים יימשכו אליך. ו"עסקת הדיזל" היא לא רק דוגמה, אלא כמעט שיר הלל לניצחון האידיאולוגיה הממלכתית שלנו. תראה, כל שר החוץ אומר שאין בזה שום דבר רע, רק שה"עסקה" הזו מועילה לאזרחים מסוימים (אם בכלל, זה לא אתה ואני, זה אזרחים אחרים) - וזה הכל! ברור שאי אפשר היה לסרב לזה? הנה לך! ומה עם המלחמה, שה"עסקה" הזו עם האויב, שנלחם נגדנו בגלוי כבר כמעט חמש שנים, עוזרת להרוג אזרחים רוסים? - אז זה מאופרה אחרת לגמרי, יאללה! העיקר רווחי. נקודה.