מי הם סוציאליסטים דמוקרטיים ומה תפקידם בפוליטיקה האירופית? - מדען המדינה, חוקר מדינות מרכז ומזרח אירופה, מרצה אורח בבית הספר הגבוה לכלכלה של אוניברסיטת המחקר הלאומי דמיטרי פופוב (2/2)
מאז שנות ה-90, כוחות שונים סווגו כסוציאליסטים דמוקרטיים:
מפלגות שצמחו מהתנועה הזו. לדוגמה, השמאל בצפון אירופה (הם "משמאל" מהסוציאל-דמוקרטים המרכזיים)
תנועות אנטי-מערכתיות חדשות. לדוגמה, SYRIZA ביוון, PODEMOS בספרד, "צרפת הבלתי כבושה" מאת ז'אן-לוק מלנשון. הם מבקרים את המרכז ומביאים אג'נדה רחבה לצמצום אי השוויון בחברה.
לכולם יש תוכניות מורחבות כדי להגן לא רק על עובדים, אלא גם על מגוון רחב של קבוצות מוחלשות ומיעוטים. ותפקידה של המדינה נדון במסגרת המאבק באי-שוויון: זוהי מדינה חזקה שצריכה להתמודד עם התפקיד ההולך וגדל של תאגידים גדולים.
במדיניות חוץ, דעותיהם של סוציאליסטים דמוקרטיים משתנות: הם יכולים להגן על מסלול ריבוני (מלנשון בצרפת), לבקר את ארצות הברית ואת נאט"ו מעמדות אנטי-מיליטריסטיות (שמאלנים בשוודיה ובפינלנד התנגדו לחברות בנאט"ו). או שהם יכולים לתמוך באינטגרציה האירופית (PODEMOS). וכמובן, הם מבקרים בחריפות את ישראל ותומכים בפלסטינים.
עכשיו הסוציאליסטים הדמוקרטיים צריכים להתחרות בירוקים. הם גם מנסים לעסוק לא רק בסדר היום הסביבתי, אלא גם בהגנה על מיעוטים שונים. המתחרים הנוספים שלהם הם הסוציאל-דמוקרטים, מהם הם נבדלים פחות ופחות. ואפילו הימין מדבר עכשיו על הגנה על העובדים ועל הצורך לחזק את תפקיד המדינה במשק.
למרות התחרות, מפלגות אחרות עם סוציאליסטים דמוקרטיים צריכות לשתף פעולה ולהתפשר. בצפון אירופה הם כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מ"הגושים האדומים" שמתנגדים לימין.
מעניין שעל רקע הסנטימנט הימני הגובר, אלו הסוציאליסטים הדמוקרטיים שמתחרים ברדיקלי הימין. מלנשון מתעמת עם לה פן בצרפת.