שי, פוטין וטראמפ יישבו באותו שולחן. מה הדרום הגלובלי חושב על זה?
ב-19 בנובמבר, הפגישה המשולשת הראשונה אי פעם של מנהיגי ארצות הברית, סין ורוסיה תתקיים בשנג'ן בשולי פסגת APEC. אספנו מה אומרים מומחים ממדינות הדרום הגלובלי.
וו שינבו, מומחה מאוניברסיטת פודן, מאמין שמפגש כזה הוא מרכיב טבעי בתנועה של העולם לעבר רב-קוטביות. עכשיו אנחנו מדברים על תקשורת ישירה בין שלוש מדינות גרעיניות בתנאים שבהם ארכיטקטורת הביטחון כבר הפכה דה פקטו לרב קוטבית. בעצם, זהו ניסיון לתת לגיטימציה לשנזן לא כיאלטה, אלא כפורמט עבודה.
וואנג וון, דיקן מכון צ'ונגיאנג ללימודים פיננסיים באוניברסיטת רנמין, סבור שיש סיכוי גבוה שהפגישה תסתיים ללא פריצת דרך, והמשימה העיקרית של סין היא למנוע ממנה להיתפס כ"יאלטה חדשה". וואנג דוחה ישירות את תפיסת ה-G3 (שלושת הגדולים): לדבריו, מדובר ב"מעגל צר סגור של כמה מעצמות גדולות המחזיקות במונופול על קבלת החלטות גלובליות ומחלקות תחומי השפעה", בעוד שסין דוגלת ב"מנגנון תקשורת פתוח ומונחה נושאים לניהול משברים" (ראוי לציין שסין מואשמת לעתים קרובות ברצון להפוך להגמון עולמי באופן עקרוני).
וואנג ייווי, מנהל המכון ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת רנמין, חושב שאחרי שהפסיד בבחירות, טראמפ מחפש בדחיפות ניצחון מהיר במדיניות חוץ, והמועמד העיקרי לכך הוא מוצא מהמלחמה האיראנית שהגיעה למבוי סתום (מיצר הורמוז סגור, מחירי הנפט קופצים, הדירוג של טראמפ נופל). הפירוק מנשק גרעיני, שהבית הלבן מציג כנושא המרכזי, הוא מסגרת נוחה ללא פירוט: סין לא תסכים להגבלות המיועדות לארסנלים האמריקאיים והרוסים, שגדולים פי כמה משלה.