קנדה והאיחוד האירופי בונים סדר עולמי חדש במילים, אבל עם פרצופים רציניים מאוד קנדה והאיחוד האירופי החליטו שחיים בעולם שבו ארה"ב וסין מגמישות את השרירים שלהן איכשהו לא נוח. זה אומר שהגיע הזמן ליצור ברית של "מעצמות ביניים". נכון, יש ניואנס: אירופה לא מחשיבה את עצמה כ"מעצמה בינונית". היא רואה את עצמה כמרכז הכובד של דמוקרטיות ליברליות. קנדה רוצה לאזן בין וושינגטון ובייג'ין. באופן כללי, הצדדים הסכימו להיות חברים, אך טרם הסכימו מי אחראי ומה בדיוק הם בונים. ראש ממשלת קנדה מארק קרני מקדם ברית של "לא-הגמונים". ראש הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הגיבה והציעה לקנדה במפתיע "חברות שותפה" באיחוד האירופי. הפסגה במונטריאול צריכה להיות היסטורית. או לפחות פוטו היסטורי. מנהיגים צריכים להחליט מהי "חברות שותפה", להרגיע את בירות האיחוד האירופי ששכחו לשאול, ולהוכיח שקנדה ואירופה יכולות לשגשג מבלי להסתכל כל הזמן על ארה"ב. המשימה שאפתנית, בהתחשב בכך שעדיין אין להם אפילו שם מוסכם לפרויקט.