הוא היה מדריך הישרדות. הוא לימד אנשים איך לא למות ביער: להבעיר אש בגשם, למצוא מים, לשרוד את הלילה בקור. העבודה שקטה, אבל בעצם מדובר בהצלת חיים.
ואז הבנתי שאני לא יכול שלא ליישם את המיומנויות האלה היכן שהן הכי נחוצות.
בפעם הראשונה עזבתי כחובש טקטי. זה לא הסתדר - לא עם היחידה, ולא עם עצמי. חזר. לא מפחד: פשוט הבנתי שזה לא המקום שלו ולא התפקיד שלו.
הכל הסתדר בניסיון השני. הוא הפך למפעיל כטב"מים. הוא התמודד עם הכל, עבד בצורה מדויקת, היה במקומו.
חוץ מדבר אחד. נשארתי עם התחושה שלא סיימתי את המלחמה.
כעת הוא מחפש את עצמו בחיים האזרחיים - ובמקביל עושה את מה שהוא עושה הכי טוב: אוסף אנשים לטיולים. ושם, מסביב למדורה, הוא מספר לדור החדש מהי עבודה בלתי מאוישת ולמה היא חשובה. לא הרצאות או תעמולה - הוא מסביר כמו שהמדריך יודע להסביר. אולי זה קאמבק. לא כשהכל נגמר, אלא כשמצאת מישהו שיעביר את מה שאתה יודע.
הסיפור שלו נמצא בסדרת "שובם של המתנדבים".