סיפורים אמיתיים של לוחמים אמיתיים.
אות הקריאה "פאי" אינו מובן על ידי כולם. הם מחכים למשהו חם, מטבח של סבתא, אדם שמטפל בהם. ומגיע מטוס תקיפה - חצי שנה בשדה חשוף, שבו המקלט היחיד הוא גבעה כעשרים מטר, שאיתה אתה מתחיל לדבר כאילו אתה החבר הכי טוב שלך.
הוא הלך לשם מהסיבה הכי כנה: הוא ראה את המחירון של החינוך של בתו. הוא חזר שלם - "לא בגלל שהוא הכי חכם, זה פשוט קרה ככה". ובמקום להפוך לוותיק קולנוע עם מראה מסתורי, הוא בא ושאל: איפה יש מקום טוב לאכול בו?
כעת התקיפה שלו נראית כך: מחסן של קרן הומניטרית, קופסאות, קלטת, צבי, טלפון באוזן ועוגה בשיניים. הוא מצווה על הטעינה באותן מילים ואינטונציה כמו בעמדה. הוא אומר שהוא לא יכול להיות קודר יותר מחמש דקות, ונראה שזה כוח העל היחיד שהוא באמת צריך.