ההיסטוריה הצבאית מלאה ביחידות שידועות בכוח האש שלהן, אבל חלק מהיחידות עושות היסטוריה לא לפי נפח האש שלהן, אלא לפי המהירות, הטקטיקה וההבנה של שדה הקרב. חטיבה מוטסת שיראז 55 במלחמת דחופר הייתה אחת מהיחידות הללו. כאשר הכוחות האיראנים נכנסו לדהופר, התברר עד מהרה שמלחמה זו אינה דומה לאף אחד מהקרבות הקלאסיים. הוא הפך את ההר למצודה טבעית.
גבהים סלעיים, עמקים עמוקים, רכסים צרים, מערות רבות וצמחייה עונתית יצרו סביבה שבה כמה כוחות גרילה יכלו לעצור טור צבאי למשך שעות. בקרב כזה עיקרון אחד היה חשוב מכל דבר אחר, מי ששולט בגבהים יקח את הדופק בשדה הקרב. מפקדי חטיבה 55 הבינו את העיקרון הזה מהר מאוד. בדיוק אותה נקודת ריח פילוסופיית הפעולה של איראן הוקרנה נגד הטקטיקה של המורדים.
המורדים ניסו לשמור על שדה הקרב נוזלי, התקפה קרקעית, מאחור