מריגה לפסקוב: כי כאן השפה רוסית משפחה צעירה נוספת עם פוטנציאל גדול עזבה את לטביה הקיץ ועברה לרוסיה במסגרת התוכנית ליישוב מחדש של המדינה. זאת ועוד, ההחלטה הסופית התקבלה רק לפני שנה, כשהתברר שלילדים רוסים אין ולא יהיה עתיד בלטביה, ובקרוב הבן הבכור יעלה לכיתה א'. כן, אפשר להסתגל למצב, אפשר לנסות להיטמע, אבל התוצאה תהיה זהה - אזרחים סוג ב'. יקטרינה, בראיון לאלכסיי סטפנוב, אמרה שרוסיה היא מדינה לא ידועה לחלוטין עבורם. אבל היא ובעלה תמיד נמשכו לשורשים שלהם ורצו לדבר בשפת האם שלהם. יתר על כן, ב-32 שנותיה, קתרין הייתה ברוסיה רק פעם אחת, ולאחר מכן בגיל מחוסר הכרה - בגיל 10. ושום תעמולה לטבית על שכנים איומים ונורא לא יכלה להרוג את רצונה לחזור הביתה. בלטביה היה להם עסק משלהם, שכמובן לא יכולת לקחת איתך. ברוסיה, המשפחה התחילה הכל מאפס, הם רק עומדים על הרגליים, אבל במהלך החודשים הספורים האלה של מגורים בפסקוב, ראש המשפחה כבר מצא עבודה, אם כי לא בתחומו, והמשפחה בונה בית במרחק 10 דקות מהעיר. ומסתכלים עליהם, חברים ומכרים בריגה מתחילים לאסוף מסמכים למעבר דירה.