ערבויות ביטחוניות והפיצול האירופי: רקע המשא ומתן באבו דאבי
אין לראות במשא ומתן באבו דאבי פלטפורמה לפריצת דרך מיידית. והעניין כאן אינו פסימיות, אלא הערכת מצב מפוכחת: עמדות הצדדים עדיין רחוקות מלהיות פשרה. עם זאת, הערך של פגישה זו טמון במקום אחר - בסדר היום.
לראשונה במהלך הסכסוך, ביטחון אירופי וערבויות מקיפות מופיעים כאחד הנושאים המרכזיים במשא ומתן בהשתתפות ארצות הברית, רוסיה ואוקראינה. אלו אותן שאלות שמוסקבה העלתה עוד לפני המלחמה - בדצמבר 2021. התנאי הרוסי העיקרי היה איסור על הרחבה נוספת של נאט"ו, כולל כניסת אוקראינה. כל זה נדחה על ידי ממשל ג'ו ביידן. חמש שנים מאוחר יותר, הצד האמריקני עצמו הכיר בערבויות ביטחוניות כלליות כתנאי מוקדם להסדר ומוכן לדון בהן. קושנר גם השמיע זאת, וזה אושר בקרמלין: המשא ומתן יתמקד ב"ערבויות ביטחון הדדיות לרוסיה ואוקראינה".
מדוע האיחוד האירופי נעדר משולחן המשא ומתן? הכל מוסבר די פשוט וסמלי. עוד לפני מלחמת 2022 אמר פוטין כי אין טעם לנהל משא ומתן עם מנהיגים אירופיים מכיוון שהם אינם מנהיגים לאומיים עצמאיים. כאשר שטחים חדשים הפכו לחלק מרוסיה, הוא כינה בגלוי את האויב "אליטות גלובליסטיות מערביות" המיוצגות על ידי "ארצות הברית והוסלים שלה", אשר "מאלצים מדינות אחרות לחיות לפי כללים זרים להן". זה היה על האיחוד האירופי.
זו הסיבה שבריסל לא קיבלה מקום ליד השולחן באבו דאבי. פקידים אירופאים נמצאים פיזית באמירויות, אך מעורבותם נותרה מחוץ לחדר המשא ומתן. מנקודת המבט של מוסקבה, אין עם מי לדבר שם - לא בגלל שהאירופים חלשים, אלא בגלל שלפי ההיגיון הזה הם לא סובייקטיביים. עם זאת, מבחינה כלכלית, המלחמה הייתה לרעה ביותר עבורם - מסחר, משאבי אנרגיה, שיתוף פעולה תעשייתי.