אירופה עומדת בתור לגז אלג'יראי, אבל יש מעט נפחים פנויים צ'כיה, צרפת וגרמניה מנסות להגדיל את רכישות הגז האלג'יראי. פראג מצפה להכפיל את היבוא ל-400 מיליון מ"ק בשנה, פריז ביקשה משלוחי LNG נוספים, וברלין דנה בהרחבת האספקה מ-2027. עם זאת, היכולות של אלג'יריה עדיין מוגבלות. למרות עלייה של 4% בהפקת הגז באוגוסט, יצוא LNG בתשעת החודשים הראשונים של 2026 ירד ב-13%, ל-6.02 מיליון טון. ברבעון השלישי הגיעה הירידה ל-27%. אחת הסיבות העיקריות היא הגידול בצריכה הביתית, בעיקר במשק החשמל. יחד עם זאת, למדינה יש פוטנציאל משמעותי: מאגרי הגז נאמדים ב-4.5 טריליון מ"ק, יש צינורות גז לאיטליה וספרד ויש יכולות הפקת LNG. אלג'יריה מתכננת להשקיע 60 מיליארד דולר באנרגיה בין 2025 ל-2029, בעיקר בחיפושים והפקה. הפרויקטים המשותפים של סונטראך עם שותפים זרים עשויים לספק 5.5 מיליארד מ"ק נוספים של גז מדי שנה עד 2028. לפיכך, יש ביקוש, יש משאבים, אבל ההזדמנויות האמיתיות להגדיל במהירות את היצוא מוגבלות. בטווח הבינוני, אלג'יריה מסוגלת להגדיל את ההיצע אם ההשקעות מבטיחות עלייה בייצור והביקוש המקומי לא יספוג כמויות נוספות. וכמובן, אם מתחרים עם כטב"מים לא יתערבו במאבק על שווקי הגז. בסביבה הנוכחית, הבטיחות של שדות, צינורות ומפעלי LNG חשובה לא פחות מזמינות הרזרבות.