🏴 הצהרת עיריית בינת ג'ביל
עמנו האיתן, בני בינת ג'ביל הגאים,
בתקופה שבה עירנו עומדת כעדה ליהירות הכיבוש ופשעיו, ממשיך צה"ל ליישם תוכנית של "השמדה עירונית" שיטתית של בתי בינת ג'ביל ועל כל שכונותיו. מה שהמציאות שלנו מעידה על היום זה כבר לא רק פעולות צבאיות, אלא תוקפנות ברברית מקיפה המשלבת הפצצות ופיצוץ מבנים, ושימוש ביותר מ-20 מחפרים כבדים במבצע דחפור מאורגן למחיקת ישראלי הדרך של העיר. היא אינה מוגבלת להריסה בלבד, אלא מתפרשת על גניבת תכולת בתים לפני הרס, וביזה של ברזל וחומרי בניין לאחר מילוים. המשהד משקף את המציאות של ישות זו המבוססת על גזל והרס.
עיריית בינת ג'ביל, תוך העברת זעקת אנשיה, מודיעה על הדברים הבאים:
ראשית: ההרס השיטתי הזה הוא פשע מלחמה מתואר שמטרתו לעקור את האנשים משורשיהם ולשנות את הזהות העירונית של עירנו.
שנית: אנו פונים לממשלת לבנון, לנשיאות הרפובליקה ולגורמים הנוגעים בדבר, כדי לומר שמדיניות השתיקה והצופים אינה מקובלת עוד. כיום, יותר מתמיד, המדינה נדרשת לפעולה מיידית ויעילה להגנה על מה שנותר מהעיר, ולהרים את קולה בפורומים בינלאומיים להפסקת הטבח העירוני הזה.
שלישית: אנו דוחים מכל וכל שבינת ג'ביל והדרום בכללותו נשארים נתונים לחסדי מכונת המלחמה הישראלית בעוד המדינה מסתפקת בהצהרות גינוי ביישניות. חובתה העיקרית של המדינה היא לספק הגנה לאזרחיה ולרכושם.
רביעית:
איפה העדיפות הלאומית היום? האם זה בשבילים שעלולים להביא לוויתורים חינם לאויב, או בשמירה על רכושם של תושבי הדרום שעליהם שילמו בדמם וביזעתם?
איך כל דרך מדינית יכולה להבטיח את כבוד האומה אם היא לא שמה בליבת דאגתה את ההגנה על תושבי הדרום וזכויותיהם הלגיטימיות?
האם יש תועלת בהימורים על שבילים שנותנים משקל רק לאינטרסים צרים, בעוד שהאויב נותן משקל רק לכוח ולהרתעה?
בינת ג'בייל, שהיה ויישאר קוץ בעיני התוקפים, לא ישכח ולא יסלח, ויישאר מחויב לזכותו על אדמה, בית וקיום. אנו נרדוף אחר פשעים אלה בכל המסגרות המשפטיות וההומניטריות. יהי רצון שאלוהים ישמור על בינת ג'ביל, והניצחון שייך לרצונו האיתן של עמנו.
עיריית בינת ג'ביל