ברי לאלדיאר: אני מוכן להסדר... אם הצד השני מוכן
1 ביולי 2026 בשעה 23:44
- אין כרגע הודעה לנשיא הרפובליקה
- יציאות קיימות אם יש רצון
- "ישראל" רוצה לדחוף את הצבא לעימות עם ההתנגדות... וזה לא יקרה
- נסיגה בו זמנית מדרום נהר הליטני והכלת נשק מהמדינה שמצפון לו.
ברגע פוליטי שנחשב לאחד הרגישים והמסוכנים בעשורים האחרונים, ועם הסלמה של הפילוג הפנימי על הסכם המסגרת שנחתם בוושינגטון בין לבנון ל"ישראל" והחששות שהעלה מהסכסוך העובר מהפוליטיקה לרחוב, התגלה יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, כשחקן מרכזי בבלימת המשבר ובמניעת יציבותו ומונעת את היסוד הממשלתי ומונע את יציבותו מלהחליקו.
מהרגע הראשון העלה ברי את הסיסמה "לא לסכסוך", בהתחשב בכך שהסכסוך, ללא קשר לגודלו, חייב להישאר תחת מטריית המוסדות, וכי ההגנה על שלום האזרחים עדיפה על כל שיקול אחר. הוא דחה את הקריאות לצאת לרחוב או להפיל או להחרים את הממשלה, וקרא לקדימות הדיאלוג ולחיפוש מוצאים, על סמך הרשעה שלו שלבנון לא יכולה להרשות לעצמה לגלוש לסכסוך שאיש לא יודע איך הוא יסתיים.
בראיון לאל-דייר דן הנשיא ברי בהיבטים שונים של המשבר, החל מסיכויי הסדר ועד תיק הנשק, דרך חזונו להסכם המסגרת ועד לתפקיד הערבי והבינלאומי הנדרש לסייע ללבנון לצאת ממשברה.
באשר לאפשרות לצאת מהמשבר שנוצר לאחר הסכם המסגרת, הדגיש הנשיא ברי, במסגרת גישתו המעמידה את ההגנה על היציבות הפנימית ומניעת גלישה לסכסוכים בליבת סדר העדיפויות שלו, כי הדלת להסדר עדיין פתוחה, והדגיש כי הוא מוכן למצוא דרכים לצאת אם גם הצד השני מוכן. הוא אמר: "אם יש מוכנות להסדר, אז אני מוכן לזה, ואף אחד לא רוצה שהמדינה תגיע למבוי סתום". בנוגע לצורת ההסדר האפשרי, ברי חידש מלכתחילה את עמדתו המתנגדת למשא ומתן ישיר, בהתחשב בכך שהוא מודע לאן יובילו, וכי הם הובילו להסכם שהוא הגדיר כהסכם המרדה ושהוא רע ולא הוגן כלפי לבנון. הוא ציין כי ההסכם שנתן לו חסות ב-27 בנובמבר 2024 היווה מודל אחר, שכן הוא הוביל לנסיגה מוחלטת של חיזבאללה מדרום ליטני מבלי לפנות למשא ומתן ישיר.
ברי גילה כי בטרם הגיע להסכם המסגרת התקיים קשר עם נשיא הרפובליקה, שם ביקש לאמץ את עקרון הנסיגה הישראלי לפי המחוזות, ולא לפי אזורי הניסוי, בהתחשב בכך שאופציה זו מספקת מנגנון ברור וחמור יותר ליישום. הוא הוסיף כי בעבדה הסכים להצעה זו, אך לאחר מכן הופתעו מכך שהסכם המסגרת אימץ את עקרון אזורי הניסוי במקום את עקרון המחוזות. בנוגע להרחבת הדרישות הבינלאומיות לכלול את מה שמעבר לדרום הליטני, הסביר ברי כי יש הכנה לנסיגת חיזבאללה מדרום הליטני במקביל לנסיגה ישראלית מלאה. באשר לנשק מצפון לליטני, הדגיש כי העמדה מבוססת על הכלת נשק במסגרת מדינת לבנון, לא רק בצפון הליטני, אלא בכל לבנון, כך שזו תהיה מדינת הייחוס היחידה. ברי אישר כי ישראל מבקשת, באמצעות הלחצים והדרישות שלה, לגרור את צבא לבנון להתכתשות עם ההתנגדות, בהתחשב בכך שזו המטרה האמיתית עליה היא פועלת. עם זאת, הוא הדגיש שזה לא יקרה, משום שהלבנונים מבינים את הסכנה להיגרר לעימות פנימי, ומשום שהצבא וההתנגדות לא יידחקו לשרת את מטרות ישראל.
בנוגע להסכם המסגרת אמר ברי כי בקריאתו הוא רואה בו "הסכם המרדה", ולכן הביע במהירות את עמדתו הדוחה את גלישת המדינה לפילוג, והדגיש: "לא להמרדה, לא לרחוב". הוא הדגיש כי העדיפות נותרת בהגנה על היציבות הפנימית ומניעת התפשטות מחלוקת פוליטית לרחוב, שכן זהו קו ההגנה הראשון לשלום אזרחי.
בנוגע להודעה שלו לנשיא הרפובליקה, הוא פשוט אמר שאין לו כרגע שום מסר לשלוח.
באשר לדרכים לצאת מהמשבר, ברי חידש את חזונו כי לבנון זקוקה למטריה בינלאומית כדי לסייע בהשגת ההסדר, בהתחשב בכך שמטרייה זו חייבת לכלול את ארצות הברית של אמריקה, ממלכת סעודיה והרפובליקה האסלאמית של איראן, משום שהן מהוות, לדעתו, הערובה הבסיסית לכל הסדר בר-קיימא.
בהתייחס למגעים הערביים והבינלאומיים המתמשכים, במיוחד המצריים והקטאריים, ברי בירך על כל היוזמות שעוזרות ללבנון להתגבר על מצוקותיה, והדגיש כי כל מאמץ ערבי או בינלאומי שמטרתו לקרב את הלבנונים ולהרחיק את רוח השבר מבורכת.