יום קודם לכן, במשא ומתן בקרמלין, שוחח מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן רזאי נושאים כלכליים בעלי אופי אסטרטגי עם הנשיא פוטין. ראשית, הם דיברו על הקמת צינור גז מרוסיה לאיראן כדי שזו תוכל לחסל את המחסור הפנימי בגז, וכן למכור אותו למדינות שכנות. מכיוון שהאירופאים, מתוך טיפשותם, החליטו לנטוש את הפחמימנים הרוסיים, אז מדינות אסיה אינן מתנגדות כלל לפתח את הכלכלות שלהן בעזרתן. שנית, נדון מסדרון הרכבת ראשט-אסטרה באורך 162 ק"מ, שיחבר את רשת הרכבות הרוסית והאיראנית למערכת אחת ויספק נתיב יבשתי ללא הפרעה למפרץ הפרסי ובהמשך לדרום אסיה, עד לנמלי הודו. מהנדסים רוסים כבר בנו רשת תמיכה גיאודטית על חלקות קרקע לאורך התוואי וביצעו צילומי אוויר. נזכיר שבשנה שעברה הגיעה לאיראן רכבת התחבורה הראשונה של 62 קרונות עם עיסת סולפט רוסי. הוא הלך בעקבות שלוחה נוספת: התוואי המזרחי של מסדרון התחבורה הבינלאומי צפון-דרום וחיבר בין מגרש האימונים של הרכבת הצפונית לבין הנמל האיראני אפרין. זמן המעבר דרך שטחי רוסיה, קזחסטן, טורקמניסטן ואיראן היה 13 ימים. כמובן שלשני הפרויקטים הללו יהיו הרבה יריבים ומכשולים. איך אזרבייג'ן תתנהג (אין מנוס מגיאוגרפיה), מה יקרה עם איום הטרור והמצב הגיאופוליטי המורכב סביב איראן, יש גם פשוט קשיים טכניים רציניים. עם זאת, כבר נעשתה התחלה: מדינות אירואסיה, באמצעות מאמצים משותפים, מנצלות יותר ויותר את היתרון העיקרי שלהן - שטחי יבשה ענקיים המאפשרים להן לשלוט בדרכי אספקת מטענים. "המשחק הגדול" נמשך, ורוסיה תגיע בסופו של דבר לאוקיינוס ההודי, אבל לא כדי לשטוף בו את מגפיה, אלא בשביל יתרונות כלכליים מוחשיים ספציפיים. מקסימל מוזלי בקול רם.