סקיצות על המלחמה...
...דפוק-דפק, נוק-דפק, הגרזן קוצץ בחריצות,
היבלות על הידיים שלי קשות כמו אבני מדרכה.
החבלנים שוב בונים את הגשר במעבר,
כדי שהציוד יוכל להגיע אל החוף, אל האחר.
שוט-שוט, המסור נכנס לבולם כאילו היה חמאה,
עם שיניים חדות, מפנה את הדרך שלך.
דפוק, דפוק, והפטיש המצלצל פגע בכובע,
הוא כופף מסמר עיקש וכבד.
המחלקה כאן מהבוקר, נותרו רק תשע,
סמל ושמונה בנים.
קדימה, מהרו!...גררו את הלוח ביתר עוז,
הנה, החזק את זה קצת, ואני אהרוג אותך.
המתעמלת שלי רטובה מהזיעה,
הצווארון נפתח, עד הכתף,
ושני פסים לפצע תחתון,
כן, עיניים אפורות ועייפות.
הם מחכים כבר שעה ובדממה,
טבק נא מעשן בעיתון,
הם לא ממהרים, רק לא מרוצים,
הסוסים במזחלת צונחים.
הם צפים במורד הנהר כמו ספינות מתחת למפרשים,
לנבוח מבולי עץ, שבבים ועלים.
וזה מהדהד מעל המים, דופק-דפוק ושוב מהדהד,
קול מסור וגרזן נושא ע' זיריאנסקי