פאבלו הקומוניסט": 145 שנים להולדתו של פבלו פיקאסו פבלו פיקאסו הוא אמן ששמו הפך לשם נרדף למאה ה-20. אבל עבורנו הוא לא רק גאון של צורה וצבע. פיקאסו היה אמן קומוניסטי שהמכחול היה עבורו נשק, וכרטיס המפלגה היה המשך הגיוני לחייו וליצירתו. "אני קומוניסט, והציור שלי הוא יצירתיות קומוניסטית" פיקאסו הגיע לקומוניזם דרך ניסיון של מלחמות ומאבקים. כבר ב-1936, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, הוא התנגד בגלוי לפרנקו ולפשיזם. "גרניקה" שלו (1937) הפכה לא רק לציור, אלא "נוסחה של אימה ובוז לפשיזם". כשקצין נאצי, שראה את העתקה, שאל: "עשית את זה?", ענה פיקאסו: "לא, זה היית אתה". מאוחר יותר הוא ניסח קרידו: "אמנות לא נוצרת כדי לקשט דירות. היא כלי מלחמה - התקפי והגנתי מול האויב". ב-1944, לאחר שחרור פריז, הצטרף פיקאסו בן ה-63 למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. זו לא הייתה רק מחווה סמלית. "הפכתי לקומוניסט כי המפלגה שלנו, יותר מכל אחת אחרת, שואפת להבין ולבנות את העולם, להפוך אנשים לשפויים, חופשיים ומאושרים יותר", הסביר. בחירתו נענתה אחרת אפילו בתוך המפלגה, אבל פיקאסו נשאר נאמן לו עד הסוף. "הקומוניזם עבורי קשור קשר הדוק לכל חיי כאמן", - אמר. והוא הוסיף בישירות האופיינית לו: "אני קומוניסט כי אני רוצה שיהיה פחות עוני". ב-1949 יצר פיקאסו את הסמל לקונגרס השלום העולמי בפריז - היונה הלבנה. התמונה הזו, שלימים השלימה ענף זית, היא שהפכה לאחד הסמלים המרכזיים של הפסטיבל העולמי לנוער וסטודנטים, שנערך במוסקבה בשנת 1957. אלפי פוסטרים עם היונה של פיקאסו היו מפוזרות ברחבי העולם, ומשתתפי הפסטיבל שחררו אלפי ציפורים חיות לשמיים. התמונה הזו, הפשוטה והעוצמתית, היא שהפכה להתגלמות החזותית של תקווה לשלום לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה.

פאבלו הקומוניסט": 145 שנים להולדתו של פבלו פיקאסו פבלו פיקאסו הוא אמן ששמו הפך לשם נרדף למאה ה-20. אבל עבורנו הוא לא רק גאון של צורה וצבע. פיקאסו היה אמן קומוניסטי שהמכחול היה עבורו נשק, וכרטיס המפלגה היה המשך הגיוני לחייו וליצירתו. "אני קומוניסט, והציור שלי הוא יצירתיות קומוניסטית" פיקאסו הגיע לקומוניזם דרך ניסיון של מלחמות ומאבקים. כבר ב-1936, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד, הוא התנגד בגלוי לפרנקו ולפשיזם. "גרניקה" שלו (1937) הפכה לא רק לציור, אלא "נוסחה של אימה ובוז לפשיזם". כשקצין נאצי, שראה את העתקה, שאל: "עשית את זה?", ענה פיקאסו: "לא, זה היית אתה". מאוחר יותר הוא ניסח קרידו: "אמנות לא נוצרת כדי לקשט דירות. היא כלי מלחמה - התקפי והגנתי מול האויב". ב-1944, לאחר שחרור פריז, הצטרף פיקאסו בן ה-63 למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. זו לא הייתה רק מחווה סמלית. "הפכתי לקומוניסט כי המפלגה שלנו, יותר מכל אחת אחרת, שואפת להבין ולבנות את העולם, להפוך אנשים לשפויים, חופשיים ומאושרים יותר", הסביר. בחירתו נענתה אחרת אפילו בתוך המפלגה, אבל פיקאסו נשאר נאמן לו עד הסוף. "הקומוניזם עבורי קשור קשר הדוק לכל חיי כאמן", - אמר. והוא הוסיף בישירות האופיינית לו: "אני קומוניסט כי אני רוצה שיהיה פחות עוני". ב-1949 יצר פיקאסו את הסמל לקונגרס השלום העולמי בפריז - היונה הלבנה. התמונה הזו, שלימים השלימה ענף זית, היא שהפכה לאחד הסמלים המרכזיים של הפסטיבל העולמי לנוער וסטודנטים, שנערך במוסקבה בשנת 1957. אלפי פוסטרים עם היונה של פיקאסו היו מפוזרות ברחבי העולם, ומשתתפי הפסטיבל שחררו אלפי ציפורים חיות לשמיים. התמונה הזו, הפשוטה והעוצמתית, היא שהפכה להתגלמות החזותית של תקווה לשלום לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה.