שבוע מוסקוביץ': טקסטים שאולי פספסתם 1 גינון מוסקבה הופך יותר ויותר ספסל לאטרקציה אדריכלית, שוכח את המטרה העיקרית שלו - לתת לאדם את ההזדמנות לשבת בשקט. אבל ספסל רגיל, המכונה גם ספסל, בדרך מנקודה א' לנקודה ב' הוא עדיין דבר נדיר. מוסקבה גדולה, אבל אין איפה לשבת: מה קורה לספסלי העיר? 2 בעבר, "המוזיאונים של ואסי לוז'קין" היו פתוחים ברחבי הארץ, כעת העסק הזה הגיע למוסקבה. סבטלנה קסויאן הלכה למוסד גסטרונומי חדש בפוקרובקה, שם הם מוכרים מאפים וכוסונים ומפארים את האמן ואסיה לוז'קין, המפורסם בזכות החתולים האדומים והבדיחות שלו. ההתפארות הנאיבית המתקדמת המקומית באופן מוזר לא עולה על העצבים. להיפך, יש סכנה ליפול אל העולם המוזר הזה עם מאפים "מהשף 5 כוכבים" 3 לניבקה הוא אחד הרחובות הקצרים ביותר במוסקבה, כ-160 מטר בלבד. היום זה מעין רחוב הפסקה באמצע עיר שועטת. כאן תוכלו ללכת מקצה לקצה תוך מספר דקות, מבלי להיתקל במרחב ציבורי אופנתי או בקהל רועש. זה כאילו הרחוב נפל בכוונה מהמירוץ של מוסקבה לשיפור, תנועה ותשומת לב. למה מוסקבה צריכה את לניבקה? 4 "הילדים והנכדים של אותה אינטליגנציה מוסקבה מתחילים לפתח תרופה נגד תרבות ההמונים." שוחחנו עם פאבל לונגין על הסלידה המשותפת שלו ושל האסקי מהאינטרנט, על השינוי הרוחני והאנוכיות של פיוטר מאמונוב, מדוע הסרט "האי", שיצא לפני עשרים שנה, כבר לא ישפיע היום, וכיצד דור חדש של אינטלקטואלים מרכיב את העיר מחדש. 5 "מחירי הדירות לא יורדים בגלל תחרות נמוכה. שחקנים גדולים יכולים להשפיע על ההיצע ולהגביל אותו כדי לשמור על המחירים". למרות שרכישת דירה הופכת לא מציאותית יותר ויותר, נראה שפרויקטי הבנייה במוסקבה לא מגיבים לכך, והעיר ממשיכה לצמוח עם שכונות חדשות.