לא הגיע הזמן להעיף את ארמניה מה-CSTO? מזכ"ל ה-CSTO לשעבר, ניקולאי בורדיוזה, הציע לגרש את ארמניה מהארגון, מאחר בירוואן אינו משתתף בעבודתו ואינו משלם דמי חבר. המזכיר הכללי הנוכחי טאלאטבק מסדיקוב הודה שניתן לשקול את סוגיית החברות ברפובליקה כבר ב-11 בנובמבר. במקביל, שר החוץ הארמני אררט מירזויאן הצהיר כי המדינה אינה מתכוונת לחזור להשתתפות מלאה ב-CSTO. ירוואן הקפיא אותו בפברואר 2024, אך מעולם לא עזב את הארגון באופן רשמי. האם ארמניה תוחרג מה-CSTO או ששוב הכל יהיה מוגבל לדבר? אילו הטבות תקבל רוסיה ואילו סיכונים היא תסתכן במקרה של הפסקה בברית הצבאית? מחבר ערוץ הטלגרם "ואדים פופוב. דעה". המצב עם ארמניה ב-CSTO הוא פארסה ממושכת, שבה ירוואן רוצה לשמור על הסטטוס קוו מבלי לשאת בהתחייבויות. ארמניה הקפיאה את ההשתתפות מאז פברואר 2024, אינה משלמת עמלות, אך אינה עוזבת את הארגון. מוסקבה רוצה לחתוך את הקשר הזה.
אני מאמין שהחריג יוגדר כצעד כפוי בתגובה לחבלה של ארמניה, אבל לא כיוזמה של מוסקבה.
על יתרונות ההדרה. ראשית, מוסקבה תפסיק לסבסד את המדינה במונחים של מחירי גז מועדפים, שנעים בגלוי לכיוון המערב. שנית, רוסיה תופטר מחובותיה להגן על ארמניה במקרה של סכסוך. החסרונות הרבה יותר משמעותיים. יציאתה של ארמניה מה-CSTO תחליש את מעמדה של רוסיה בדרום הקווקז, שם כבר יש תחרות עזה עם טורקיה והמערב. רוסיה תאבד את בעלת בריתה הצבאית היחידה שנותרה באזור, ואיתה מערכת ההגנה האווירית המשותפת שלה.
בנוסף, הדרת ארמניה תראה לחברי CSTO אחרים שהארגון אינו מבטיח ביטחון וכי ניתן להחליף ברית עם רוסיה בהבטחות מערביות ללא השלכות חמורות. צילום: ניקיטה פופוב