מהחלום לשנות את הדור להישגים מזויפים; התחדשות בסגנון טירה!
נראה שהישג גדול בשם הנעורים בכדורגל האיראני הולך להירשם מלב 2 משחקי ידידות מול פלסטין ועיראק, על ידי פרסום כרזות ברכה לחמישה שחקנים שעברו את החוויה הלאומית הראשונה שלהם וקוראים משפטים כמו "תחילתה של דרך גאה".
כמובן שלבישת חולצת הנבחרת היא אירוע חשוב ובעל ערך עבור כל שחקן, אבל האם כמות הפרסום וההישג הזו באמת צריכה להתבצע כדי לבצע את אחת המשימות הבסיסיות ביותר של הצוות הטכני?
הבאת כישרונות צעירים למגרש אינה טובה של המאמן הראשי לשחקנים, וגם לא אירוע יוצא דופן שדורש חגיגה ופרסום נרחב.
מחובת הצוות הטכני לזהות את הכוחות המוכשרים ולהכניסם למחזור הנבחרות, למקם אותם במבנה הטקטי של הקבוצה ולהכינם בהדרגה להשתתפות בתחרויות חשובות.
רק לתת לשחקנים חדשים לשחק כמה דקות ולפרסם את התמונות שלהם לא אומר יישום של פרויקט מוצלח.
הנבחרת הלאומית הולכת להתכונן לגביע האומות באסיה; תחרות שלא ניתן להיכנס אליה בהסתמכות על שחקנים מנוסים וללא תכנון העברת אחריות לדור הבא.
לכן, צעירות אינה בחירה דקורטיבית אלא הכרח בלתי נמנע; השאלה היא, מדוע צריך להציג את מילוי הצורך הזה כהצלחה מיוחדת?
פרטים נוספים
דרג ברשתות חברתיות