אנחנו חיים כאילו בחלום לא פתור,
באחד מכוכבי הלכת הנוחים.
יש הרבה שאנחנו לא צריכים בכלל,
אבל מה שאנחנו רוצים אין.
המקדש מדיף ריח של נרות וקטורת,
ואור מסתורי זורם.
אנחנו מאמינים במה שאנחנו לא צריכים להאמין,
ובכן, אין אמונה אמיתית.
ויום אחד זה ייראה לנו כמו גיהנום,
הלחישה המחניקה של שיחות מכל הלב.
אנחנו מדברים על מה שאנחנו לא צריכים,
אבל לגבי מה שאתה רוצה, לא.
אני רק מרגיש שהחיים הם פרס,
לפחות להרבה שנים.
שוב אני עושה מה שאני לא צריך,
ובכן, מה שאני רוצה זה לא.
איגור סבריאנין
📢שירה של חצות