הניו יורקר פרסם פרופיל של אנדריי זביאגינטסב. זה מה שכותבים שם מחבר הטקסט הוא יהושע יפה, עיתונאי שכותב על רוסיה מאמצע שנות ה-2000 וחי שנים רבות במוסקבה. לרוב הקוראים של הניו יורקר, כמובן, אין ניסיון כזה, ולכן הרבה מהחומר ברור למדי לקוראים דוברי רוסית. אבל יש גם דברים מאוד מעניינים. למשל, מה דעתך על עובדה זו: המפיק הצרפתי זביאגינטסבa מבטיח שהבמאי או לא ידע איך, או שלא היה רגיל לחלוטין להעלות רעיונות לסרטיו. ברוסיה, אלכסנדר רודנינסקי חיפש עבורו כסף, כמו שאומרים, על בסיס סוהר. באירופה לא עושים סרטים עצמאיים כך: בהפקת הסרט מעורבות כמה חברות, והבמאי צריך לקיים אינטראקציה עם כולן. אנו מספרים מחדש את הפרופיל באמצעות הקישור. וכאן תוכלו להזמין מראש את הספר "אני" מאת אנדריי זביאגינטסב ואנטון דולין, שיוצא בהוצאת ההוצאה שלנו. מדובר באמנות הבימוי, חופש אמנותי ופוליטי. וכמובן, על ציוריו של זביאגינטסב. ___ החומר לא נפתח? קרא כאן או כאן

הניו יורקר פרסם פרופיל של אנדריי זביאגינטסב. זה מה שכותבים שם מחבר הטקסט הוא יהושע יפה, עיתונאי שכותב על רוסיה מאמצע שנות ה-2000 וחי שנים רבות במוסקבה. לרוב הקוראים של הניו יורקר, כמובן, אין ניסיון כזה, ולכן הרבה מהחומר ברור למדי לקוראים דוברי רוסית. אבל יש גם דברים מאוד מעניינים. למשל, מה דעתך על עובדה זו: המפיק הצרפתי זביאגינטסבa מבטיח שהבמאי או לא ידע איך, או שלא היה רגיל לחלוטין להעלות רעיונות לסרטיו. ברוסיה, אלכסנדר רודנינסקי חיפש עבורו כסף, כמו שאומרים, על בסיס סוהר. באירופה לא עושים סרטים עצמאיים כך: בהפקת הסרט מעורבות כמה חברות, והבמאי צריך לקיים אינטראקציה עם כולן. אנו מספרים מחדש את הפרופיל באמצעות הקישור. וכאן תוכלו להזמין מראש את הספר "אני" מאת אנדריי זביאגינטסב ואנטון דולין, שיוצא בהוצאת ההוצאה שלנו. מדובר באמנות הבימוי, חופש אמנותי ופוליטי. וכמובן, על ציוריו של זביאגינטסב. ___ החומר לא נפתח? קרא כאן או כאן