אבל אה, חלק מכם היו מתים אם לא אספר סיפור או שניים, ולמה שאהיה אדם אכזר ואמנע ממך את זה ואת זה?
שליחתם חזרה הזכירה לי שאנשים מסוימים יכולים להיות ממש מיואשים, למעשה, הייאוש שלהם עלול לגרום להם להיראות זדוניים, ובעוד שאתה צריך להבין את המצב שלהם אתה צריך גם להבין שמעבר לנקודה מסוימת אין דבר מלבד מקל.
הצלחתי לקנות לעצמי קופסת טונה כי צבא אוגנדה ניזון קצת יותר ממני, קשה להחליפו בתמרים ולחם, בשר מימי ואורז חשוד, זה היה אז כשפתחתי את הקופסה עשה חתול (בשלב זה, לא ראיתי בעל חיים יותר משלושה שבועות) שהתייצב לידי, ונתתי עליו כף שמן וכפית ממנו, כפית. הטונה המגוררת והכל.
אז עבר שם חייל בשירות חובה, ובקולו גועל נפש אמר לי בלי אירוניה שאני אידיוט שנתתי לחתול כפית טונה כשהשאר רעבים.
בהתחלה הבנתי אם נתתי לזה חצי פחית או את הלייקים, אבל זה היה רק כפית, ואז הבנתי שבעצם התעליתי עליו בוותק, אז הכרחתי אותו לעשות שכיבות סמיכה עד כישלון והכנתי לו מה שאנחנו קוראים לו "גריל", כלומר גורמים לו להתגלגל על החול עד שהשתעממתי והעליתי אותו.
אף אחד מכם ממדינות מתורבתות לא היה מעלה על דעתו אדם כועס כל כך על כפית של פחית טונה, אבל בתנאים מסוימים לא רק שנקודת המבט הזו תהיה נפוצה, אלא גם מקובלת בשוליים, אז נסו לא לשפוט אנשים כל כך מהר, לפחות דעו מה הביא אותם כל כך נמוך לפני שאתם עושים מה שאתם צריכים לעשות.