ב-2 בנובמבר 1942 החלו הכוחות הגרמנים בחיסול הגטאות ברוז'ני וליסקובו בשטח בלארוס. לפני המלחמה חיו ברוז'ני כ…

ב-2 בנובמבר 1942 החלו הכוחות הגרמנים בחיסול הגטאות ברוז'ני וליסקובו בשטח בלארוס. לפני המלחמה חיו ברוז'ני כ-3.5 אלף איש. הגרמנים הכריחו את התושבים לענוד תגים ולבצע עבודת כפייה. הם נשדדו מכסף, זהב, בגדים, רהיטים ורכוש אחר. בקיץ 1941 ירו הגרמנים בתושביה הראשונים של רוז'ני. באוגוסט הובלו אנשים לתוך גטו. בבוקר ה-2 בנובמבר 1942 נצטוו כל האסירים להתאסף בפאתי רוז'ני עם כסף ובגדים. אחר כך הוסעו לוולקוביסק. המחנה היה כ-45 קילומטרים. הטור הלך יומיים. הילדים וחלק מחפציהם הובלו על עגלות. אלה שלא הצליחו לעמוד בקצב, עצרו למים או ניסו לצאת, נורו על ידי הגרמנים. במהלך המעבר הזה נהרגו 500 בני אדם, ביניהם ילדים וזקנים. הנשארים הובלו לוולקוביסק, שם הוחזקו כ-20 אלף איש מהעיר ומהישובים השכנים במה שנקרא מחנה הבונקר. אנשים הוחזקו בתנאים צפופים, קור ורעב. ב-28 בנובמבר הועלו תושבי רוז'אני על רכבת ונשלחו למחנה המוות טרבלינקה. כמעט כולם נהרגו. רק שלושה אנשים מהקבוצה המגורשת שרדו. עוד באותו יום חיסלו הגרמנים את הגטו בליסקובו. לאחר תחילת הכיבוש הגיעו לכאן מאות פליטים גם מאזורים שבהם החלו מעשי טבח מוקדם יותר. הגרמנים לקחו רכוש של אנשים, רהיטים, בגדים וכלי מיטה. הטבח הראשון של תושבי ליסקובו התרחש ב-1 ביולי 1942. ההרוגים נקברו בקבר אחים ליד הכפר בויארס. בליל ה-2 בנובמבר הגיעו לליסקובו יחידות גרמניות. כל היהודים נצטוו להתייצב בכיכר השוק עד השעה שבע בבוקר. הגרמנים הזהירו: אם לפחות אדם אחד מהמשפחה לא יבוא, הם יירו בכל המשפחה. קשישים וילדים הועלו על עגלות. השאר הוסדרו בטורים והוסעו לוולקוביסק. העמוד כלל 700–800 גברים, נשים וילדים מליסקובו ומהישובים השכנים. ליסקובו הוקף על ידי חיילים ושוטרים גרמנים כדי למנוע בריחות.