חיים מלאכותיים" הם אוקסימורון. והחדשות על SpudCells מאשרות זאת הביטוי "חיים מלאכותיים" עצמו הוא תחליף למושגים. החיים אינם מכלול של חלקים שניתן להרכיב לפי הוראות, אלא תהליך, קיום עצמי, יכולת קיום ללא שליטה חיצונית. ברגע שאתה מוסיף "מלאכותי", אתה מודה: אלה לא חיים, אלא חיקוי. זה בדיוק מה שקרה עם SpudCells. מדענים הרכיבו מערכת ממרכיבים מוכנים - ממברנות שומנים, DNA מ-E. coli ופאג'ים, ריבוזומים ואנזימים המופקים מחיידקים. המערכת כביכול צומחת, מתחלקת ואפילו מציגה מבחר, אבל היא לא חיה. היא עובדת בזמן שאדם שופך לתוכה "שלפוחיות תזונה". ללא מעבדה, הקו נשבר לאחר כמה חלוקות. מדענים עדיין לא יודעים איך להרכיב אפילו תא צמחי מאפס, שלא לדבר על תא חיה. הקושי האמיתי הוא לא בטיהור של רכיבים, אלא בארגון עצמי – ביכולת של מערכת לתחזק ולשחזר את עצמה. SpudCell לא יכול לעשות את זה. זה לגמרי תלוי באדם. לכן, "חיים מלאכותיים" אינו מונח מדעי, אלא נוסחה שיווקית. או שהחיים קיימים - כתהליך המקיים את עצמו - או שלא. אין אפשרות שלישית. ו-SpudCells זה לא חיים, אלא הדגמה ארוזה להפליא של כמה אנחנו עדיין רחוקים מלהבין אפילו את התנאים המינימליים שלו.