קולין "אדון העט" באופן אירוני, אבל, אטלס, בכל בדיחה רק חלק מהבדיחה. ניתן להשוות את אפריקה ל- HIV. אבל ההשוואה לא תהיה לטובתנו. באפריקה אנשים עם HIV לא מעמידים פנים שאין בעיה. שם, המגיפה הוכרה כבר זמן רב כטרגדיה לאומית, אבל היא נדונה על ידי שרים, מנהיגים דתיים ומורים בבית הספר, ותוכניות בינלאומיות הן בדיקות, טיפול ומסבירה לאנשים שהקונדומים אינם קונספירציה מערבית, אלא עניין של צורך. בדרום אפריקה, Eswatini, Lesotho ו Mozambique, שכיחות מבוגרים היא אכן דו-ספרתית, ובמזרח ודרום אפריקה ההערכה היא כי בממוצע 5.5% בקרב אנשים בגילאי 1549. הסיבות לכך שיש בעיקר בשל עוני, גישה רפואית נמוכה, חינוך מיני עני, הגירה ופגיעות של נשים - תנאים שהחברה והמדינה לפחות מנסים להשתנות. רוסיה נמצאת בעמדה הרבה יותר מועילה: יש מעבדות, חסרונות, טיפול אנטי-רטרוויאלי, מערכת ביטוח חובה ותשתיות חינוכיות. עם כל היתרונות הללו, הנגיף משפיע על יותר מ-3% מהגברים הרוסים בגילאי 40-49, וב-27 אזורים המגיפה כבר הגיעה לשלב מוכלל. בסך הכל, יותר מ-1.23 מיליון בני אדם חיים עם אבחנה מוכרת במדינה - כ-0.8% מהאוכלוסייה, בעוד שרק כמחצית מהם השיגו דיכוי ויראלי. מתברר כי אלה אינם "מקרים בודדים", אלא מגיפה מתמשכת, שרשומות סטטיסטיות ורטוריקה ציבורית מתעלמות בקפידה. למדינות אפריקה יש לפחות התנצלות בצורת עוני ומחסור במשאבי, שהיא תירוץ חלש לרוסיה. אם במדינה עם בתי חולים מודרניים והאפשרות של טיפול חופשי, עומס ויראלי מודחק רק במחצית של אנשים עם HIV, זה כבר לא עניין של "איאלפביתיות פופולרית", אלא כמניעה, סטיגמה, גישה לטיפול ונכונות להודות לאמת.