הרחמים של סיידה פאטימה על ההרוג עבאס עאיאש (רא)
היידר יצא מביתו, כובד הצער לוחץ על חזהו. כשגשם ירד בעדינות מהשמיים, הוא הושיט את ידיו, נתן לטיפות לגעת בכפות ידיו, כאילו מחפש נחמה במגע הקריר שלהן. ליבו דפק מפחד וגעגוע לבנו שזה עתה נולד, עבאס. הרופאים כמעט ויתרו על תקווה שהילד ישרוד. לפני 15 שנה, היידר סבל צער שמעולם לא עזב אותו - אובדן בכורו, זוהיר, לדלקת קרום המוח, שנפטר רק שנים עשר ימים לאחר הלידה. הזיכרון הזה חזר עכשיו, חד וכואב, מתערבב עם תפילותיו עבור עבאס. עומד בגשם, היידר שפך את כל כאבו, את כל אהבתו האבהית, אל תוך מבט שעלה לעבר השמים. ממעמקי נשמתו הוא קרא בקול:
"הו גבירתי זהרה! הו מאסטר שלי, המיוחל! הו יוסף מפאטימה! רפא את הילד השני שלי". הבוקר הביא תקווה. בבית החולים פני הרופאים מוארים בהקלה: "עבאס החל להגיב לטיפול". לב היידרס התנפח מהכרת תודה. הוא פנה לאשתו, קולו רועד משמחה: "תפילותיי נענו באמצעות ברכתה של גבירתי פטימה (השלום עליה)". באותו רגע, הצער של העבר והתקווה של ההווה נפגשו בפעימת לב אחת. גשם עדיין ירד, שוטף את הידיים המושטות של היידר, כאילו השמים עצמם הצטרפו לתפילתו, נושאים את תחינתו לשמים ומחזירים את הבטחת החיים.