כמה חוקרים דנו גם בממד אחר של הגירה, כלומר הגירה רוחנית, המובן כמסע פנימה של נפש האדם מתחנה רוחנית אחת לגבוהה יותר. מושג זה הוא בעל משמעות בפני עצמה. עם זאת, החלתו ישירות על פסוקי קוראן הדנים בהגירה פיזית דורשת שיקול זהיר, שכן פרשנות כזו עשויה לחרוג מהמשמעות הנראית לעין של הפסוקים. אחריותו של המהגר כלפי מולדתו/קהילת הילידים הגירה אינה אומרת שאחריותו של אדם כלפי מולדתו וקהילתו מסתיימת. הנביא מוחמד (עליו ועל משפחתו השלום והברכה) מעולם לא שכח את מולדתו; זיקתו אליו נותרה בחיים גם לאחר עזיבתו. אדם המהגר עלול למצוא את עצמו בנסיבות של נוחות, ביטחון ושגשוג גדולים יותר. עם זאת, התנאים הללו לא צריכים להוביל אותם לשכוח את האנשים והקהילה שהם השאירו מאחור. כפי שמובן מהתורות האסלאמיות הרלוונטיות, הגירה יכולה להיות אמצעי זמני והכרחי, עם סיכוי לחזור לתרום לרפורמה ולרווחתה של החברה. אם החזרה מתאפשרת, המהגר עשוי לשרת את קהילתו באמצעות נוכחותם ותרומתם הישירה. אם החזרה אינה אפשרית, הם נשארים אחראים לחפש דרכים להועיל לאנשיהם מכל מקום שהם נמצאים. הנקודה המהותית היא שהגירה אינה מפסיקה את המחויבויות הדתיות והחברתיות של האדם. מהגר צריך לשמור על קשר מתמשך עם מולדתו, בין אם באמצעות מודעות מתמשכת לנסיבותיה, הכנה לשירות עתידי, חינוך או צורות מתאימות אחרות של תרומה. בסופו של דבר, אין להבין את ההגירה באיסלאם כיציאה ממקום של דיכוי; זהו אמצעי לשמר אמונה, רכישת ידע, שירות לאנושות, הגנה על חיים ושמירה על אחריות כלפי הקהילה.

כמה חוקרים דנו גם בממד אחר של הגירה, כלומר הגירה רוחנית, המובן כמסע פנימה של נפש האדם מתחנה רוחנית אחת לגבוהה יותר. מושג זה הוא בעל משמעות בפני עצמה. עם זאת, החלתו ישירות על פסוקי קוראן הדנים בהגירה פיזית דורשת שיקול זהיר, שכן פרשנות כזו עשויה לחרוג מהמשמעות הנראית לעין של הפסוקים. אחריותו של המהגר כלפי מולדתו/קהילת הילידים הגירה אינה אומרת שאחריותו של אדם כלפי מולדתו וקהילתו מסתיימת. הנביא מוחמד (עליו ועל משפחתו השלום והברכה) מעולם לא שכח את מולדתו; זיקתו אליו נותרה בחיים גם לאחר עזיבתו. אדם המהגר עלול למצוא את עצמו בנסיבות של נוחות, ביטחון ושגשוג גדולים יותר. עם זאת, התנאים הללו לא צריכים להוביל אותם לשכוח את האנשים והקהילה שהם השאירו מאחור. כפי שמובן מהתורות האסלאמיות הרלוונטיות, הגירה יכולה להיות אמצעי זמני והכרחי, עם סיכוי לחזור לתרום לרפורמה ולרווחתה של החברה. אם החזרה מתאפשרת, המהגר עשוי לשרת את קהילתו באמצעות נוכחותם ותרומתם הישירה. אם החזרה אינה אפשרית, הם נשארים אחראים לחפש דרכים להועיל לאנשיהם מכל מקום שהם נמצאים. הנקודה המהותית היא שהגירה אינה מפסיקה את המחויבויות הדתיות והחברתיות של האדם. מהגר צריך לשמור על קשר מתמשך עם מולדתו, בין אם באמצעות מודעות מתמשכת לנסיבותיה, הכנה לשירות עתידי, חינוך או צורות מתאימות אחרות של תרומה. בסופו של דבר, אין להבין את ההגירה באיסלאם כיציאה ממקום של דיכוי; זהו אמצעי לשמר אמונה, רכישת ידע, שירות לאנושות, הגנה על חיים ושמירה על אחריות כלפי הקהילה.