ציירתי את פניך, אבי, לא כדי למלא את הריק שהותיר אחריך היעדרותך, אלא כדי לאמץ את זכרך בכל פעם שלבי כואב עליך…

ציירתי את פניך, אבי, לא כדי למלא את הריק שהותיר אחריך היעדרותך, אלא כדי לאמץ את זכרך בכל פעם שלבי כואב עליך. להחזיק את דמותך קרוב כאשר זרועותיי אינן יכולות להגיע אליך יותר, ולהזכיר לעולם שהנוכחות שלך בתוך נשמתי עמוקה ומתמשכת זמן רב יותר מכל נוכחות ארצית שאי פעם תוכל. סלח לי אם הידיים שלי נפלו בלכידת גדולתו של מי שאתה. שום ציור לא יוכל לעשות צדק עם נשמה כל כך אצילה כמו שלך, וגם שום מילה לא יכולה לבטא עד כמה אני מתגעגע אליך. אבל אני נאחז בהבטחה לאיחוד מחודש מעבר לעולם הזה, שבו, ברוך השם, ניפגש שוב בגן העדן, בלי עוד מרחק, בלי עוד געגוע ונצח ביחד. עד אז, אתה נשאר בכל פעימת לב, בכל תפילה ובכל שורה העט שלי כותב. —. מאת בתו המכובדת של ההרוג המבורך, סייד מוחמד אחמד אל-מוסאווי (רה) אל פתיחה.