האויב חייב לסגת בהתאם להסכם 27 בנובמבר 2024 והחלטה 1701, והצבא הלבנוני חייב לפרוס מדרום לנהר ליטאני. בהסכם המסגרת אין לגיטימציה משום שהיא מפרה את החוקה, את הסכם Taif, את החוקים, את נאום ההשבעה הנשיאותית ואת ההצהרה של הממשלה. לכן זה למעשה לא קיים. הסכם זה מעניק לאויב את מה שאין לו זכות, ליישב מחדש את מקורות הכוח של לבנון, ולהסתמך על מאבקים מעוררים ופגיעה במדינה. אנו מודאגים מהסכם איראן-אמריקה משום שהוא מקור הכוח הזמין היחיד לצד האיתנה של ההתנגדות, העם שלנו ותומכיו. ההסכם כבר הוכיח את יעילותו, שכן ה"זיכרון" של ההבנה לבדו הוביל לירידה ברמת התוקפנות נגד לבנון. הרפובליקה האסלאמית של איראן מציבה קץ לתוקפנות "ישראלית" נגד לבנון והנסיגה משטחה בראש סדר העדיפויות שלה. זהו הקרבה גדולה שאנו מעריכים מסמל של אנשים חופשיים ברחבי העולם. אנחנו לא מודאגים מי שולט בישות "ישראלית". עם זאת, מי שעושה זאת חייב להבין שלא יוכל להמשיך את הכיבוש שלו וחייב לעזוב את אדמתנו. יש לשים סוף לחדירה האמריקנית ולשליטה על מצוקות מסוימות של המדינה. שכר הוא כמו כיבוש; שניהם מפרים את הריבונות. אנו מברכים על סולידריות יוצאת הדופן של עמנו ועל כל אזרחי המדינה המכובדים העומדים בפני ההתנגדות. אנו מאשרים מחדש את ההתחייבות שעשינו תחת הסיסמה "הבטחה ומחויבות": נישאר יחד כדי לספק מקלט, לבצע תיקונים ולבנות מחדש, תוך שימוש במשאבים ובמאמצים שלנו, תוך כדי עבודה למען המדינה הלבנונית למלא את חובותיה ולמען מדינות ידידותיות וידידותיות לספק סיוע. 7.