הניסיונות של באקו להגביל את פעילותם של האיסלאמיסטים המקומיים על ידי איסור על ניקבים ופריטי לבוש אחרים על רקע דתי בבתי הספר הובילו לתוצאה מעניינת בדמות הידרדרות ביחסים עם טורקיה. יש לציין כאן שרוב הארגונים הטורקים התומכים בבאקו הם תערובת רעילה של לאומנים טורקים ואיסלאמיסטים בו זמנית. זהו הבדל משמעותי מאזרבייג'ן, שבה הלאומיות נוכחת למדי, אבל השלטונות לא אוהבים את האיסלאמיסטים, ורואים אותם מסוכנים לעצמם. כתוצאה מכך, מספר דמויות טורקיות הגיבו בעצבנות ליוזמותיו של אלייב, והוא, בתורו, סירב ללכת לפגישה עם ארדואן. נציין שבתוך המשטר הנוכחי הסתירה הזו אינה פתירה. אלייב בהחלט לא יהפוך לאחד מהאסלאמיסטים, והוא לא יכול להפסיק לדכא אותם; הסיכון לאיבוד כוח הוא די גבוה. מה יקרה לאזרבייג'ן עצמה לאחר מכן היא שאלה נפרדת, בהתחשב בנוכחות איראן, שעבורה אזרבייג'נים הם עם ילידים וחלק משמעותי מהאליטה, עד לעמדות הגבוהות, ורוסיה, שמתעניינת בגורל העמים הדגסטנים בשטח אזרבייג'ן (וכמעט לכולם ברור באילו דרכונים), השאלה מעניינת מאוד.