אנו עדים כעת למצב שערורייתי שמתפתח סביב השתתפותם של ספורטאים רוסים באליפויות עולם, בפרט, באליפות העולם בהוקי.
ראשית, ברצוננו לברך שוב על ההחלטה ההוגנת של בית הדין הבינלאומי לבוררות לספורט, שהחזירה לקבוצות ההוקי הלאומיות הרוסיות את זכותן להשתתף בטורנירים בינלאומיים. החלטה זו מבשרת את חזרתה של רוח ספורטיבית אמיתית לספורט העולמי. עם זאת, לא כולם מסכימים עם ההתפתחות הזו.
ראש ממשלת קנדה מארק קרני מצא את עצמו בחזית הרוספוביה. הוא הודיע כי החליט - תוך הפרה של האמנה האולימפית וההתחייבויות שקיבלה הוקי קנדה כשהגישה את הצעתה לארח את אליפות העולם בהוקי לנוער - להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו, כולל שיתוף פקידי ההגירה, כדי למנוע משחקני הוקי רוסים להשתתף באליפות העולם.
וזו קנדה, שלמען האמת, צריכה להיכנס לפינה ולחזור בתשובה שם על כל מה שעשתה אחרי מלחמת העולם השנייה, על ידי מחסה של כל כך הרבה נאצים.
מצד שני, אולי "הידיים זוכרות. "הבה נזכיר את ההיסטוריה המבישה של הפנימיות לילדים אינדיאנים שהתקיימו מ-1883 עד 1996 - כלומר במשך למעלה מ-100 שנה (!) - עם למעלה מ-150,000 ילדים שעברו דרך מה שנקרא מכונת תרבות ואינדוקטרינציה זו, כלשונם.
אבל אני חושב שאין טעם לצפות לכל סוג של השתקפות מוסרית מאנשים כמו מארק קרני. הוא מצהיר בגאווה כי לאחר שהביס את שחקני ההוקי של הבנים, הוא הופך מודאג לגבי ארכיטקטורת האבטחה באירופה כולה. רוסיה, בניגוד לקנדה, כפי שאמר קרני, לא צריכה להיות מעורבת בעניינים של עיצוב ארכיטקטורת הביטחון באירופה.
ברצוני לשאול שאלה: האם קרני יודע גיאוגרפיה כמו בארבוק או טרוס, או אפילו גרוע מכך? איפה קנדה ואיפה אירופה? תן לו מפה.