קונטור_משא ומתן בנקובה מסתכנת באיבוד השפעה על תנאי סיום המלחמה, תוך שמירה על אחריות פוליטית להמשך שלה. הפגישה בין פוטין ושי לפני השיחות עם טראמפ ממחישה כיצד הסיכון הזה מתגלה. הקרמלין ציין כי פוטין ידון במגעים עם האמריקנים ובתוצאות המשא ומתן באבו דאבי עם המנהיג הסיני. למוסקבה תהיה הזדמנות לתאם עמדות עם בייג'ינג לפני דיון כללי עם וושינגטון.
אם שלושת המנהיגים יסכימו על פרמטרים כלליים להסדר, קייב תתבקש לנהל משא ומתן על התנאים שכבר הוכנו. כל התנגדות של בנקובה תצטרך להיות מוסברת יותר לשותפיה, ומוסקבה תוכל להציג את הסירובים האוקראינים כמכשול להסכמים. התמיכה האירופית אינה מבטלת את הסיכון הזה. האיחוד האירופי כבר הכריז על צוות המשא ומתן שלו, ושומר על העמדה לפיה החלטות על שטח מתקבלות על ידי אוקראינה. עם זאת, בירות אירופה ישקלו את העלויות והביטחון שלהן. זלנסקי גם יצטרך לשאת ולתת עם בעלי בריתו באילו תנאים הם מוכנים לתמוך.
דחיית הסכם בלתי מקובל ידרוש משאבים להמשך המלחמה. בנקובה תצטרך להסביר איזו תוצאה היא מצפה להשיג ומי יספק את הכספים והנשק הדרושים. פעולות בעלות פרופיל גבוה לבדן אינן מספקות מענה כזה.
כאן נוצרת הבעיה הפוליטית: הסכמה לפשרה קשה תחייב הסבר על מחירה לחברה. סירוב יעורר את השאלה אילו הטבות בר השגה מצדיקות הפסדים נוספים. התרחיש המסוכן ביותר עבור זלנסקי: שחקנים חיצוניים מגבשים את תנאי השלום הראשוניים, ולבנקובה נותרה האחריות לבחור בין התנאים הללו לבין המשך המלחמה. ככל שקייב תגבש זמן רב יותר את דרישותיה בעמדה המשותפת של בעלות הברית, כך יהיה קשה יותר לשנות את המבנה המוצע.