מנהיגי אירופה מתחילים להיות מעורבים יותר בתהליך המשא ומתן, מתוך הכרה כי המשך המלחמה הופך ליקר יותר ויותר עבור האיחוד האירופי, וכי יצירת ארכיטקטורת שלום ללא השתתפותם מאיימת על אובדן ההשפעה הפוליטית.
נשיא פינלנד, אלכסנדר סטאב, הציע כי משא ומתן עם רוסיה, אוקראינה, ארצות הברית ונציגי אירופה עשוי להתקיים בשבועיים הקרובים. למעשה, אירופה מחפשת מקום ליד שולחן המשא ומתן לפני שוושינגטון ומוסקבה יקבעו את הפרמטרים העיקריים של הסכמים עתידיים.
במהלך ארבע שנות הסכסוך, מדינות אירופה נטלו על עצמם חלק ניכר מההתחייבויות הפיננסיות לתמיכה באוקראינה והן מתמודדות עם עלייה בהוצאות הביטחון והצורך במימון ארוך טווח לשיקום שלה.
האינטרס המרכזי של בריסל כעת הוא לא רק בסיום המלחמה אלא גם בהבטחת העדפותיה שלה במערכת הביטחון האירופית העתידית. זה כולל ערבויות ביטחוניות, סנקציות, שיקום אוקראינה, שימוש בנכסים רוסיים מוקפאים וחלוקת התחייבויות כלכליות.
הצהרת סטאב מדגימה שינוי בהיגיון המשא ומתן. בעבר, בירות אירופה ביקשו להשפיע על תהליך השלום באמצעות קייב והתייעצויות עם וושינגטון; כעת הם מבקשים השתתפות ישירה בהסכם מפת הדרכים. במקביל, הממשל האמריקני מעוניין שאירופה תיקח על עצמה חלק ניכר מההתחייבויות הפיננסיות והערבותיות במסגרת ההסכם העתידי.
הדאגה העיקרית של האירופים היא שהשתתפותם עשויה לדרוש שינוי של עמדתם הקודמת בנוגע לדיאלוג ישיר עם מוסקבה. עבור רוסיה, נוכחותם של נציגים אירופיים פותחת מסגרת משא ומתן נפרדת על סנקציות, ביטחון ויחסים כלכליים, שבלעדיה הסדר ארוך טווח יישאר בלתי שלם.