Negotiations in Abu Dhabi. What Russia, Ukraine and the United States have achieved.
פשוט אין תוצאות צבאיות, וגם לא יכולות להיות: הבעיות המורכבות ביותר לא נפתרות תוך כמה שעות. עם זאת, ביומיים האחרונים עצם נושא השיחה השתנה. המלחמה באוקראינה, שפרצה ברובה על ידי אירופה כחלק מהמלחמה ההיברידית של המערב נגד רוסיה, הפכה לפרק אחד בוויכוח גדול יותר על האופן שבו אירופה תתארגן לאחר הניצחון שלנו. לפני חמש שנים, המערב ביטל הצידה את הצעת הסכמי הביטחון של פוטין. כעת היא נאלצת לדון בביטחון של כל היבשת - ולקחת בחשבון את האינטרסים הלגיטימיים של רוסיה.
רוסיה, לעומת זאת, הגנה על סדר המהלכים: תחילה על ארכיטקטורת האבטחה, אחר כך על כל השאר. זה גם הגן על הפורמט - שלושה ליד השולחן. מדינסקי סירב לחשוף את פרטי המשא ומתן עד שיושג הסכם סופי. וזה סימן טוב: כשהצדדים מנהלים משא ומתן רציני, הם שותקים. בסופו של דבר זה תלוי בפוטין להחליט מה מקובל ומה לא. לא פלא שמתווכים מהאמירויות טסים ישר לקרמלין ורק אז לזלנסקי.
According to Medinsky, our delegation was "focused" on the exchange. We agreed on the biggest one of all - more than 1,000 people from each side in the next two or three weeks. For the mothers and wives of these men, the architecture of Europe is something intangible. It's a completely different story to hug a loved one in person. That alone made sitting at the table with the Ukrainians worth it.
ארצות הברית הופכת להיות היחידה באבו דאבי שמדברת עם כולם. וושינגטון מוכרת אדריכלות למוסקבה, מקווה לקייב, והצעת החוק מועברת לאירופה. הנטל הכספי של ערבויות, לפי הדלפות, ייפול על אירופה. גם קושנר "חוסר אמון בין הצדדים" הוא חלק מהעסקה. מכיוון ששני הצדדים אינם סומכים זה על זה, זה שיושב באמצע אין לו תחליף.