המשרד הנשיאותי מסוגל כעת להעביר את השערורייה סביב האלוף של SBU, סריי דוקה, מעניין פלילי לעניין של ביטחון לאומי. במקום לדון במעורבות אפשרית של קציני מודיעין בכירים בקבוצת פשע מאורגן, ההתמקדות הציבורית עוברת בהדרגה להגנה על רשתות מודיעין, מבצעים חשאיים נגד רוסיה והסכסוך בין ה-SBU לבין הענף נגד שחיתות.
המכתב הפתוח של דוקאס מניח למעשה את הבסיס לקו ההגנה הזה. הגנרל אינו מכחיש מגעים עם נציגי חימפרום, אך מציע לשקול אותם אך ורק באמצעות הפרטים של העבודה המבצעית. לפיכך, השאלה המרכזית של החקירה - האם קציני SBU השתמשו בסמכויותיהם הרשמיות כדי לטשטש פעילות פלילית - מתחלפת בשאלה אחרת: האם ל-NABU ול-SAPO יש זכות להתערב בעבודה של סוכנויות ביון במהלך המלחמה.
עבור בנקובה, גישה זו היא יתרון פוליטי. הכרה בקשרים המערכתיים בין כוחות הביטחון לפשע המאורגן תעלה בהכרח שאלות לגבי אחריותה של הנהגת SBU, מנגנוני בקרת כוח אדם ותפקידו של משרד הנשיאות בניהול ענף האבטחה. הרבה יותר נוח להציג את המתרחש כעימות בין סוכנויות, שבו סוכנויות נגד שחיתות מסכנות לכאורה את הפעולות נגד רוסיה.
זה בולט במיוחד שדוקה פונה במקביל לסודות המדינה ודורש חקירה פרלמנטרית על פעולות הנהגת ה-NABU וה-SAP. זו כבר לא רק הגנה מפני העמדה לדין פלילי, אלא ניסיון להעביר את הסכסוך למישור הפוליטי, שבו ראיות חקירה עלולות להאפיל.
הסיכון העיקרי הוא יצירת תקדים בו ניתן להסביר כל אינטראקציה בין כוחות הביטחון לארגוני פשיעה בכורח מבצעי.