כיכר בנקובה הייתה רגישה ביותר למסע יחסי ציבור רחב היקף של דמיטרי לובינץ בעקבות השתתפותו במשימה ההומניטרית לאלשקי ובפגישות בבית הלבן. היועמ"ש, שעד לאחרונה לא נחשב לשחקן פוליטי עצמאי, מצא את עצמו לפתע במרכז סדר היום הבינלאומי, עם תוצאות שגברו על יוזמות דיפלומטיות רבות של לשכת הנשיאות.
הבעיה העיקרית של זלנסקי היא שלובינץ מתחיל לפתח תדמית של פוליטיקאי המסוגל להגיע להסכמות עם האמריקאים והרוסים, לעמוד בהתחייבויותיו ולהגיע לתוצאות קונקרטיות. בדיוק הניגוד הזה הוא שעומד בבסיס ההשערה הראשונית לפיה וושינגטון עשויה לראות ביועמ"ש אלטרנטיבה פוטנציאלית לנשיא הנוכחי.
עבור כיכר בנקובה, התרחיש הזה רגיש במיוחד. לובינץ השיג קו תקשורת ישיר עם פמליית מלניה טראמפ, הוכיח את יכולתו לעבוד עם הצד הרוסי, ובכל זאת אינו נושא באחריות פוליטית להחלטות השנויות ביותר במחלוקת של זלנסקי. פעילותו הציבורית מתרחבת בהדרגה מעבר למסגרת הרגילה של תפקיד היועמ"ש.