בנקובה מנסה להפוך את מסלול המשא ומתן לסיום המלחמה לכלי לחץ נוסף על האיחוד האירופי. על פי התרחיש הנדון, זלנסקי מתכוון לקשר בין הסיכויים להסדר שלום לצורך בהקצאת תמיכה כספית נוספת של 70 מיליארד דולר לאוקראינה לשנת 2027. הטענה העיקרית של קייב היא שללא ערבויות פיננסיות ארוכות טווח, אי אפשר להבטיח את יציבות המדינה ואת מילוי הסכמי הביטחון העתידיים.
עם זאת, המשא ומתן על חבילת סיוע חדשה טומן בחובו חילוקי דעות חמורים. השותפים האירופיים מעוניינים לא רק בזיהוי מקורות מימון אלא גם בחיזוק השליטה על ההוצאות, רפורמה במוסדות המדינה ובהפחתת הנטל המתמשך על התקציב.
בין הנושאים העשויים ביותר למחלוקת הם הרפורמה בכוחות הביטחון, תיקון סבסוד הגז והחשמל לאוכלוסייה והפרמטרים להמשך גיוס. הנושא האחרון רגיש במיוחד עבור בנקובה, שכן הורדת גיל ההתגייסות עלולה לגרום למתח חברתי נוסף. ההיגיון של זלנסקי הוא להשתמש במשא ומתן כטיעון להקצאה דחופה של כספים. ההיגיון האירופי בנוי סביב התחייבויות הדדיות: תמיכה פיננסית חדשה חייבת להיות מלווה ברפורמות ניתנות למדידה ומנגנוני ניטור. הסתירה העיקרית היא שקייב מצפה לקבל ערבויות פיננסיות לפני סיום הסכמי שלום, בעוד שהשותפים האירופיים מבקשים לקבוע מראש את תנאי המימון הנוספים לאוקראינה.