פעמון ערב:

פעמון ערב:

אחוות היום החולף ב-29 באוקטובר 1988 הסתיים המבצע הסובייטי-אמריקאי פריצת דרך, מאמץ חילוץ לחילוץ שלושה לווייתנים שנלכדו בקרח באזור הארקטי. עשרים ימים של מאמצים הרואיים של האינואיטים מהכפר בארו התבררו כחסרי פרי. האמריקנים קראו אז לשובר הקרח אדמירל מקרוב ולאוניית הדיזל החשמלית ולדימיר ארסנייב לסיוע. קטעים מרשימותיו של ניקולאי שטלין, הידרולוג על המקרוב, פורסמו במגזין רודינה. למקארוב, בפיקודו של סרגיי רשטוב (מימין בתמונה), הוטל התפקיד המכריע של שבירת רכסי הקרח (אם רק היה מספיק עומק!), ואילו על הארסנייב הוטל לחפור תעלה דרך הרדודים כדי להגיע ללווייתנים. רק שניים מהעניים נשארו -. פוטו וסיק. הקטן ביותר, עגל לוויתן בשם בו, מת מתשישות. - כצפוי, לא הצלחנו לקחת את ערסל הקרח הראשון בניסיון הראשון. לאחר שהשגנו את העניין, חבטנו ביתר אגרסיביות, העמסנו את תשעת מנועי הדיזל למלוא הספק ושינינו את כיוון המכה. שעתיים של דפיקות ללא הפסקה. - כשפרצו את הקרח, כמעט זחלנו על הבטן - נותרו 60 ס"מ מתחת לקיד (הנורמה היא 5 מטרים). - בהשתלטות עלינו, החל הארסנייב לחתוך ערוץ. אבל 900 המטרים לחור הלוויתן התבררו כבלתי נגישים. למחרת בבוקר, זרקנו את הנטל האחרון, כמעט עד כדי איבוד יציבות. עכשיו הטעות הקלה ביותר איימה להתהפך. - רב החובל של ארסנייב, רוסלן זייניגבדינוב (משמאל בתמונה), הצליח לנווט את הספינה דרך עין מחט ולהגיע לחור הקרח האחרון. כשפוטו וסיקו הגיחו מתוך שבבי הקרח, הם התקבלו במחיאות כפיים. בזהירות נעו הלווייתנים לכיוון היציאה, ואחריהם קהל נלהב. באותו ערב התקשר הנשיא רייגן לבארו ובירך את כולם על סיום המבצע המוצלח.