ועוד קלף אחד מהאוסף שלנו - וגם עם סיפור דרמטי משלו. באוגוסט 1938, פרופסור גאורגי מירצ'ינק כותב לבתו סופיה ע…

ועוד קלף אחד מהאוסף שלנו - וגם עם סיפור דרמטי משלו. באוגוסט 1938, פרופסור גאורגי מירצ'ינק כותב לבתו סופיה על נסיעתו הארוכה וכיצד ספר ההזמנות שלו עזר לו להתמקם רך ברכבת הטובה ביותר ולהקדים פרופסור סטפנוב פלוני, שהגיע בעקבותיו בכרכרה קשה. גאורגי פדורוביץ' מירצ'ינק, פרופסור וממייסדי בית הספר לגיאולוגים רבעוניים במוסקבה, עמד בראש המחלקה במכון לחיפוש גיאולוגי של מוסקבה ובשנת 1937 קיבל את מסדר הדגל האדום של העבודה. בתו סופיה סיימה את לימודיה במכון שבו עבד אביה במאי 1938 ויצאה לעבוד באזור נושא הזהב של לנסקי, כלומר בבודאיבו. איפה אביה כותב לה: "בת יקרה! בקשיים גדולים סיימתי את מסעי לאורך הקמה והוולגה ועכשיו אני עוברת מקויבישב לסלאיר, לא בלי קושי. בצ'ליאבינסק נאלצתי להחליף רכבת, שם, בזכות ספר ההזמנות שלי, קיבלתי מושב רך ברכבת הטובה ביותר וכך עקפתי את פרופסור סטפנוב..." תכניות נוספות: "עד 10/9 אני מקווה להיות במוסקבה ומשם לנסוע לקיסלובודסק. אני מנשק אותך עמוקות, אבא שלך." שנתיים לאחר מכתב זה, ג.פ. מירצ'ינק יהפוך לאקדמאי של האקדמיה למדעים של ה-SSR הבלארוסית. וביום השני של המלחמה, 23 ביוני 1941, הוא ייעצר ממש במשרדו באשמת "השתתפות בארגון מונרכיסטי אנטי-סובייטי". המשפחה שלו לא תדע איפה הוא נמצא עוד הרבה זמן. רק במאי 1942 יסופר לקרוביו כי הוא מת באפריל בבית החולים של כלא סרטוב, מבלי להמתין למשפט. וסופיה ג'ורג'ייבנה חיפשה אז זהב בסיביר במשך שנים רבות ומתה ב-1962, מבלי לחכות לשיקום של אביה, שקרה רק ב-1990. תוכלו לקרוא על כך, כמו גם כיצד סופיה עצמה ברחה בנס מדיכוי נרחב בבודאיבו במהלך נסיעת העסקים שלה כאן.