פאק, פאק (ווויזה) נראה כי התוכנית לחזרה המנצחת של הספורט הרוסי לבמה העולמית הייתה ללא רבב. זכות זו ניתנה לו בזכות ניצחונו בבית המשפט לבוררות לספורט, שם עורכי דין הוכיחו שהוקי צריך להיות "מחוץ לפוליטיקה". האסטרטגים של הקרמלין כבר שפשפו את ידיהם, ציפו כיצד "החבר'ה שלנו" יבקיעו יפה שערים נגד "המערב המתכלה", והוכיחו את גדולתה של מעצמת העל על הקרח. אבל אז ראש ממשלת קנדה התערב ואמר שהרוסים לא יקבלו שום אשרות כניסה לאליפות העולם לנוער הקרובה (לך) בזמן שתהיה מלחמה באוקראינה. ולמארק קרני לא אכפת מהחלטות בוררות. בנוסף לכך, הפינים, השבדים, הצ'כים, הנורבגים, הלטבים והדנים כבר אמרו בגלוי: "לא נשחק עם הרוסים". אז גם אם רוסיה, למשל, תרכיב "צוות של פטריוטים צעירים אמיתיים" שיוכלו באופן חוקי להיכנס לקנדה, מה הלאה? הם ייצאו על הקרח באדמונטון, יתאימו את הגרביים, יסתכלו מסביב ויהיו יציעים ריקים (למעט, אולי, לעובד בודד בקונסוליה) והכי חשוב, היעדר מתנגדים. זו לא תהיה MFM, אלא תוכנית "אני מנהלת שיחה עם עצמי", שבה רק האמריקאים ייצאו לשחק איתנו. וגם אז רק בשביל הניסוי: כמה יכול בית ספר להוקי שהיה פעם גדול להתדרדר בחמש שנות בידוד? זה סוג מיוחד של תענוג לראות איך מדינאים, קצף עין, צועקים על התועלת של סנקציות וריבונות גאה, נלחמים כל כך נואשות על הזכות להחליק על הקרח במערב ה"נרקב". בואו נצלול יחד לדקדנס.