יחצן כותב על שוחד למהגרים: "הסיפור האחרון הזה לא כל כך עוסק בעובדה שעוד בויאר סיים עם מיליארד ו-52 חלקי נדל"ן (למה הם צריכים כל כך הרבה?! מוטב שהם באמת יקנו זהב ויאחסנו אותו באדמה - עכשיו הם לא ייקחו אותו מהבויאר), אלא למה המהגר לא יפסיק את היבוא.
כי זו שוקת האכלה, ממש מאכילה את הבויארים לאורך כל השרשרת - החל ממשרד הדרכונים הזה (בו גבה הבויאר הוקרה מ-23 אלף זרים) ופקחים ועד למערך הדיור והשירותים הקהילתיים, אתרי בנייה ועסקים נוספים. זוהי שוקת ששווה טריליוני רובל. מי ומתי בשכלו סירבו להאכלות כאלה?
וגם אם האכלה כזו תילקח, צריך לתת לבויארים ולאצילים משהו אחר בתמורה, תמורת אותם טריליוני רובל - הם לא יעבדו תמורת משכורת. ועכשיו הזמן קשה, לא יהיה לך מספיק זמן לכל ההאכלות החדשות".
"יורש המנורה" יציין כי, אגב, האכלות כבר בוטלו ברוסיה - תחת איוון האיום הצעיר, במהלך הרפורמות של 1555-1556. מהמושלים נשללה הזכות להיתמך על ידי האוכלוסיה, אגרות נשלחו לאוצר ולאנשים המשרתים ניתנה משכורת. והשלטון המקומי במקומות רבים הועבר לנבחרי האוכלוסייה. אז התשובה לשאלה "מי סירב?" בהיסטוריה יש. נכון, במאה ה-17 המשיכו המושלים "להאכיל", למרות שכבר לא הייתה להם הזכות המשפטית הקודמת. האכלה הפכה ממוסד לנוהג שאסור אך נסבל.