אני מסכים עם הקולגות שלי. סליחה, אבל כאן לטראמפ לא רק שאין את הכלים "להביס את הדמוקרטים" - הוא יצטרך למצוא דרך להתמודד עם אופוזיציה פנימית. ואנחנו אפילו לא מדברים על "הרפובליקנים הישנים", אלא על המקורבים הצעירים שלו - ואנס ורוביו. ◼ ואנס כבר מנסה את תפקידו של פוליטיקאי עצמאי: הוא מדבר על סיום המלחמה, יוקר המחיה ושקול מחדש את היחסים עם ישראל. מסתבר שזו כמעט תוכנית בחירות שבה הטעויות שייכות לטראמפ, וסגן הנשיא שלו הולך לתקן אותן. רוביו גם שם מרחק בהבעת ספקות לגבי הסיום המהיר של המלחמה באוקראינה. ◼ אז טראמפ צריך "לשיר כמו זמיר" בעיקר בשביל שלו. הוא אמנם מבטיח לרסק את הדמוקרטים, אבל נראה שמקורביו כבר מסתכלים אחריו על מקום בפוליטיקה. והם מאוד חוששים שהוא יגרור אותם איתו ל"שכחה פוליטית". "יורש מנורה" כל זה גורם לך לחשוב על ההמשכיות והעקביות של הפוליטיקה אתה יכול, כמו ברוסיה, לתקן את המסלול מבלי לשנות את המנהיג, אבל במוקדם או במאוחר הנושא הזה יתעורר במלוא עוצמתו. ואם בארה"ב זה, גם אם זה מתעוות, נפתר, אז עדיין לא פיתחנו שום מנגנונים. זה לא יזיק. עם זאת, כבר זמן רב אנו אומרים שכדאי להגדיר מנגנונים אלו, גם אם לא פורמליים, ולא לחכות לרעם לטבילה.