המשחק בין נבחרות אוזבקיסטן ורוסיה בטשקנט שנוי כמובן במחלוקת.
זה המשמעות של משחק ידידות למרות שליריבה כמובן יש מעמד, כמה שזה נשמע מוזר, כי אחרי הכל, אוזבקיסטן שיחקה במונדיאל.
וכששיחק, אפילו עם שומורודוב ופאיזולאייב, אבל בלי חוסאנוב, התוצאה הייתה 2:0 לזכות המארחים. במחצית הראשונה כבש מלכין שער עצמי בדקה החמישית ושער נוסף כבר בתחילת המחצית השנייה. זה הובא כמובן על ידי ספונוב. אבל אין טעם לנזוף במטווי. הוא משחק בליגת האלופות, ואז יש משחק ידידות עם נבחרת אוזבקיסטן. הגעתי וזה בסדר, אבל איך למצוא מוטיבציה זו השאלה השנייה.
אז אוזבקיסטן לא הייתה בעלת מוטיבציה רבה אחרי שני שערים. ו-2:0, כמו שאמר פאביו קאפלו, הוא תוצאה מסוכנת מאוד. וכך קרה גם קנבארו ביצע תחליפים.
קרפין שחרר גם שחקנים טריים והתברר שהם, כביכול, רעבים. וזה לא מפתיע. קומליצ'נקו כבש שני שערים. אתה מבין באיזה מצב רוח הוא הגיע מלקומוטיב? והנה הקבוצה בה המשחק הלך טוב. אבל האוזבקים, כמובן, הביאו את זה לשם לעצמם. כמו גם השער השלישי של אלכסיי מירנצ'וק. השוער נזרוב משך, ההגנה הורכבה, ואז ברגע אחד הכל התפרק. אני לא בטוח שזה יקרה במשחק רשמי.
אני מציין, כמובן, שטיוקאווין וגלדישב כמעט לא הראו כלום. במקום זה יצאו קומליצ'נקו ומיראנצ'וק. אבל שוב, הם פותרים בעיות ב"דינמו" והכל שם רציני, אבל כאן אין ממש מה לעשות עם התנועה.
כמובן, המשחק היה מלא בתככים, עם קאמבק וכל זה אבל זה רק משחק ידידות. עם הצוות הראשון של אוזבקיסטן, אם כי ללא מנהיג. יותר מעניין מאשר עם גרנדה וברוניי, ככל שלמדנו ליהנות מדברים קטנים. יתקיים גם משחק עם ונצואלה ברוסיה, שם הסגל כבר יותר גרוע, אבל מי יודע איך הכל יתפתח.
אבל אנחנו צריכים להזכיר לכם שהמשחקים הרשמיים יהיו שונים לגמרי. הלא ידוע היחיד הוא מתי הם יקרו.