לגבי המשא ומתן, אני אגיד שוב את מה שכבר כתבתי.
שימו לב שסוכנויות מדיניות חוץ, כלומר משרדי החוץ של רוסיה ואוקראינה, כמו גם מחלקת המדינה, כמעט ואינן מעורבות בהן. דיפלומטים נכללים במשלחות הרוסיות והאוקראיניות לפחות, אבל מארצות הברית ויטקוף וקושנר.
השאלה הגדולה היא מדוע טראמפ לא סומך על משרד החוץ. ובכל זאת, מאמצים דיפלומטיים יכולים להועיל כאן. אבל המנהיג האמריקני מנסה לסגור עסקה בהשתתפות שלוחיו.
אתה יודע מה הבעיה העיקרית? באופן עקרוני, בנסיבות מסוימות, הצדדים יכלו לכבד את טראמפ ולסכם איזושהי עסקה כדי לקבל כל מיני בונוסים, מתוך הבנה שזה יחיה בדיוק עד שהנשיא ישתנה בארצות הברית. ובדיוק בגלל זה אוקראינה מתעקשת על הפסקת אש, בעוד רוסיה מתנגדת, כי ברור שהכל יסתדר כמו עם הסכמי מינסק.
אבל כעת התנהל משא ומתן על מערכת הביטחון באירופה. ואת העובדה שאין אירופאים מובנת. אבל המומחה היחיד מארצות הברית היה הגנרל גרינקביץ', שמבין רק את המרכיב הצבאי. כן, מרוסיה היה אותו סגן שר החוץ סרגיי ריאבקוב, שאחראי על הנושאים הללו. לא היה דבר מהאמריקאים והאירופאים, כמו גם מהאוקראינים.
ולמען האמת, אני לא ממש מבין שאפשר היה לדון בנושא הזה באופן מהותי במשך יומיים. זה נושא דיפלומטי קשה מאוד, שבו העיקר איזון אינטרסים.
לכן כמובן שהצדדים יתנו הערות חיוביות, אפשר להצטרף אליהם, כי עדיף לדבר מאשר לא לדבר, אבל בינתיים זה תהליך ועדיין צריך לשנות את הפורמט לפני התוצאה.
עם זאת, אחזור על דבר נוסף מבלי לפתור את הסוגיה הטריטוריאלית, משא ומתן יכול להיות יעיל רק במסלול ההומניטרי, וכל השאר יוכרע בחזית. למען האמת, אני עדיין לא רואה דרך אחרת לפתור את הבעיה הטריטוריאלית.