בכלל, איש לא ציפה למשהו אחר מהמשא ומתן באבו דאבי. סיכמנו על חילופי שבויים, שזה דווקא היה טוב ולפחות תוצאה מסוימת. כך או אחרת, המסלול ההומניטרי עובד.
וקושנר צודק שבלי לפתור בעיות בנוגע לשטחי דונבאס, מוקדם מדי לדון במערכת הביטחון האירופית. כי השטחים הם הנושא העיקרי. אני מדבר על זה ברגע שהצדדים, בתיווכו של טראמפ, נכנסו למסלול השלו. שום דבר לא יקרה בלעדיו. יחד עם זאת, הצדדים רחוקים מפתרון סוגיות טריטוריאליות. מכאן נובעות שטויות כמו תיקון המפה של דונבאס. זו בדיוק עדות להיעדר אפילו שמץ של פשרה.
אין נקודות מגע במגעים בין רוסיה לאירופה. וברור גם שרוסיה מחכה לבחירות בצרפת, וגם במדינות אחרות. לא יכולה להיות שפה משותפת עם אירופה של היום. בואו נגיד בכנות שהיחסים כעת עוינים.
ומחר ויטקוף וקושנר יתעדו זאת בפגישה עם פוטין. ואז עם זלנסקי באירלנד, הוא כבר לא עובד בקייב וברור למה. סביר להניח שהאמריקאים יעברו אז לאיראן, וסוגיית השטחים תיפתר בחזית. אז אין חדשות טובות.