ביום מותו של ברז'נייב, אני תמיד כותב שאם מנהיגה שנפטרה של מדינה בארונו נראית טוב יותר מאלה של חבריו לתפקידים הנושאים את הארון הזה, היא נידונה לאבדון.
ברז'נייב, כמובן, לא היה רשע ומאוד צמא דם, זה נכון. והוא כנראה אפילו רצה לעזוב. ואולי הוא הבין איך יכולות להיגמר הבדיחות על "ציצים של המונים" ו"נקניקיות מזוינות". אבל בשיטה הסובייטית, באופן עקרוני, אפשר היה להשאיר רק רגליים קודם, וזה מה שעשו.
הוא הפך לבן ערובה של המערכת הסובייטית הנוראה הזו, אבל תרומתו לקריסתה הייתה משמעותית מאוד. בלי שום CIA ומוסדות אחרים של המוסד.