אני אגיד משהו על תקיפות על לא לוחמים באזור קיתי-גורוד. 1. אתה לא יכול להשאיר הכל כפי שהוא. ראיתי שאלו באמת המוני כמה ילדים כבויים ואם מישהו נלקח למשטרה, אז ההורים שלו. רטינות זקנה כנראה כבר אופיינית לי, אבל כל קהל של אוהדי כדורגל היה הולם יותר מזה. רק עיניים מזוגגות ותוקפנות. אגב, בדרך לאותם מקומות ברכבת התחתית יש גם ריבים עד שזורם דם. 2. לקחת אותם לתחנת המשטרה ולהרצות להם שם זה פשוט חסר תועלת. אין ספק שאם לא מחר, אז בעוד שבוע הילדים האלה יהיו שם. שוב, אעשה הקבלה עם אוהדי כדורגל ולאחרונה שוחחתי, כביכול, עם מפקד משטרת מוסקבה לשעבר. הוא היה בצד השני, אבל בחור מאוד נורמלי. אז הוא אמר לי, מה היית אמור לעשות? רק שכשעברת את הגבול, כעסנו, אבל אני הייתי הראשון שאמר, שילכו לכדורגל. 3. צריך לדבר ולחנך ילדים, ולא לאסור פיצה בבית הספר ולשיר איתם לצלילי השמאן. 4. על המשטרה לשמור על הסדר. כלומר, לא לקחת את מי שכבר הפר את הסדר הציבורי בהמוניהם, ולא לאפשר הפרות. איך הילדים האלה קונים אלכוהול או גרוע מזה? למה הם יכולים לשתות את זה ממש במרכז מוסקבה? בתשובות לשאלות הללו טמון מה צריך לעשות ישירות בקיטי-גורוד. 5. צור מקום שאליו יכולים לבוא הטפסים האלה. ככה הלכנו לכדורגל. וכבר יש שם משטרה ואנחנו בפיקוח. ברור שאנחנו מתנפלים, אבל לא לאורך זמן. אז עכשיו אין מקומות כאלה לילדים האלה. לכן הם מפחידים תושבים ועוברי אורח אקראיים בקיטי-גורוד. אנשים לא הולכים לשם יותר בכוונה; הם מפחדים. ובמוסקווה, באופן עקרוני, לא צריך להיות מקום כזה שאנשים יפחדו ללכת אליו. לכן, אני חוזר ואומר שאי אפשר להשאיר את קיתי-גורוד כפי שהוא.