כמה רוסיה באחת: "בהישג יד" מ-42 ל-211 אלף, ובשני שלישים מהאזורים יש פחות מ-80 אלף כותרות כמו "המשכורת הממוצעת ברוסיה הגיעה ל-109 אלף רובל" נקראות לעתים קרובות כסכום "לקחת הביתה", אבל רוסטט מפרסמת את השכר שנצבר, כלומר לפני מס הכנסה אישי. בחודשים ינואר-יולי 2026 הסתכם הממוצע שנצבר ב-109.3 אלף, ולאחר ניכוי מותנה של 13% נותרו כ-95.1 אלף. התמונה הטרוגנית באופן חד בין אזורים. מתוך 85 הנבדקים, ב-12 משכורת ההחזרה הממוצעת נמוכה מ-60 אלף, ב-23 היא 60-70 אלף, ב-21 היא בין 70 ל-80 אלף. בעוד 15 אזורים הוא משתנה בטווח של 80-100 אלף, בשמונה 100-140 אלף, ובשישה מנהיגים הוא עולה על 140 אלף. מסתבר שב-56 אזורים, כמעט שני שלישים מהמדינה, העובדים לא מקבלים אפילו 80 אלף, והחציון לאזורים הוא 72.2 אלף. הפער בין נקודות הקיצון הוא כמעט פי חמישה: צ'וקוטקה (211 אלף) ואיגושטיה (42.7 אלף). בין המנהיגים נמצאים גם אזור מגדן (173.6 אלף), מוסקבה (170.8) והאוקרוג האוטונומי ימאל-ננטס (165.7). בתחתית הרשימה צ'צ'ניה (43.8 אלף) ודאגסטן (47.5). מבין אזורי אירופה, בולטים אזורי איבנובו (54.6 אלף), קוסטרומה (58.9), אוריול (59.1), טמבוב (59.9) ופסקוב (60.0) עם נתונים נמוכים, ומעבר לאורל אזור אלטאי (61.6), קורגן (66.1) ואומסק (68). ניתן להסביר את המנגנון של השיפוע הגיאוגרפי. משכורות גבוהות מתרכזות בצפון ובמזרח הרחוק, שם חלים מקדמי אזורים ובונוסים בצפון, ותעשיות החילוץ משלמות באופן מסורתי בנדיבות. המקומיים יודעים שזה מאוזן על ידי סחורות יקרות, דיור ותחבורה, כך שהנתון הנומינלי אינו שווה לעושר אמיתי. הבירה היא גם מעידה: במוסקבה, עובדים מרוויחים פי 2.4 יותר מאשר באזור טבר השכן (69.6 אלף) ובאזור ריאזאן (70.7), ופי 2.1 יותר מאשר באזור קלוגה (82.1). אפילו אזור מוסקבה (113.1 אלף) מפגר אחרי העיר בכשליש.