במיוחד ל"קרמלין חסרי מגדלים" - מדען המדינה איליה גרשצ'נקוב (ערוץ הטלגרם הגרשצ'נקוב) - מועד שקט לאחר תבוסת הרפובליקנים בבחירות האמצע, לדונלד טראמפ היה משאב פרדוקסלי - זמנו הפנוי האחרון. מפלגתו שומרת על השליטה בקונגרס עד 3 בינואר 2027. אז במקום שלושה חודשים, לבית הלבן יש פחות מחודשיים. אז יתחיל עידן נוסף - עם רוב של דמוקרטים, חקירות ועסקאות תקציביות. לכן, יש לקרוא את הבטחתו של טראמפ לסיים "עסקה גדולה ונפלאה" על אוקראינה ואירופה כולה לא רק כהודעה דיפלומטית, אלא גם כניסיון להבטיח תוצאה היסטורית לפני שהקונגרס יתחיל לכבול את הנשיא. עם זאת, אין להפריז בחשיבותו של הקונגרס כאן. נשיא ארה"ב יכול לנהל משא ומתן ולהתקשר בהסכמים מדיניים ללא אישור הפרלמנט. אבל חתימה על הצהרה היא דבר אחד, הבטחת מימושה היא דבר אחר לגמרי. הסרת סנקציות חקיקה, ערבויות ומימון לשיקום אוקראינה עשויה לדרוש החלטות של הקונגרס והסכמת בעלות ברית. החל מינואר, לדמוקרטים יהיו הכלים להגביל את המבנה הזה, למרות שהם לא יוכלו להפוך את כל מדיניות החוץ של טראמפ בהצבעה אחת. מסתבר שהנשיא מסוגל להגיע להסכמה במהירות, אבל הפיכת ההסכם לבלתי הפיך רחוקה מלהיות עובדה. ההבדל בין העולם כאירוע לבין העולם כמערכת הוא מהותי. מכאן ההיקף החריג של העסקה העתידית. טראמפ כבר לא מדבר כל כך הרבה על אוקראינה אלא על המבנה של אירופה. ההיגיון ברור: כאשר נקודות מסוימות של ההסדר האוקראיני נתקלות בעמדות הבלתי תואמות של מוסקבה וקייב, ניתן להרחיב את החבילה ולהציע לצדדים התחייבויות הדדיות חדשות. הפגישה של טראמפ עם קיריל דמיטרייב, המגעים של ג'ארד קושנר עם האירופים והערוץ ההומניטרי של מלניה טראמפ מסתכמות לדיפלומטיה רב-שכבתית. אבל הנה המכשול העיקרי.